דרור, לוחם מילואים בן 31 מתל מונד, סבל לאחרונה מכאבים בחזה - אך הוא לא דמיין לעצמו שמדובר בהתקף לב. אלא שלאחר 200 ימי מילואים ועומס רב מסביב לשעון, הוא מבין כעת את מה שנראה כי הדחיק בזמנו - והוא קורא גם לאחרים כמותו: "אל תתעלמו מהסימנים - סטרס יכול להרוג".
"לא הייתה שום סיבה שאחטוף התקף לב בגיל כזה", אומר דרור היום (שני). ״אני אדם בריא וצעיר, מקפיד על תזונה נכונה ועל ספורט, אני לא מעשן ואין אף אחד במשפחה שלי שקיבל התקף לב".
להנחתו, הסיבה היחידה שיכולה להסביר את התקף הלב הפתאומי שחווה לפני כשבועיים, היא הסטרס העצום שהוא חי בו בשנה וחצי האחרונות.
״תחת עומס אדיר״
דרור הוא מהנדס באזרחות ולוחם במילואים בחטיבת הנח״ל. בבוקר שבעה באוקטובר הוא נקרא לשירות וירד לדרום, שם נחשף למראות קשים של ימיה הראשונים של המלחמה. “היינו תחת עומס פיזי ונפשי אדיר״, הוא מספר כעת, "ראיתי וחוויתי המון דברים בבת-אחת ובפרק זמן מאוד קצר. בשום שלב לא עצרתי לנוח לרגע, לעכל את מה שראיתי. המשכתי כי לא היה זמן ולא הייתה ברירה".
אלא שהמילואים היו רק חלק מהלחץ שהוא חווה. לאורך כל התקופה, תוך כדי המשימות בשטח, דרור מספר כי ניסה לשלב גם את עבודתו האזרחית. “הייתי במילואים, אבל העבודה לא חיכתה. פתחתי לפטופ בכל רגע פנוי, בבסיס וברכב, רק כדי לא להישאר מאחור. גם כשחזרתי הביתה רציתי למלא את החסר עם המשפחה ועם הילדים. הכול היה בריצה מסביב לשעון ובלחץ מטורף. לא שמתי לב שאני מעמיס על הלב שלי יותר מידי", הוא אומר.
כחודשיים לאחר שסיים את סבב המילואים האחרון שלו, למעלה מ-200 ימים בסה"כ, הוא מספר שהלב אותת לראשונה: "התעוררתי באמצע הלילה עם לחץ חזק בחזה, חשבתי שזה התקף חרדה", הוא מספר. בבוקר, הוא התעקש להמשיך כרגיל, אבל הכאב הלך והתגבר. יחד עם אשתו, הוא פנה למרפאת מכבי שירותי בריאות ברמת השרון.
רחלי המרוב, סגנית מנהלת המרחב וחובשת רפואת חרום במד"א, מספרת כי הספיק לה מבט קצר כדי לזהות שמשהו לא תקין אצל דרור. ״הוא היה חיוור, מזיע, נראה סובל", היא אומרת, "האינסטינקט הראשוני שלי אמר שזה התקף לב, כל התסמינים העידו על זה והבנתי שהזמן עובד לרעתנו".
דרור הוכנס לחדר האחיות, ובמקביל לבדיקת מדדים ומתן טיפול רפואי, ביצעו לו בדיקת אקג. כאשר התקבלה התוצאה, האבחנה הראשונית הייתה שדרור עובר התקף לב. דרור קיבל טיפול מציל חיים ופונה בדחיפות לבית החולים, שם עבר צנתור דחוף - במהלכו התגלה קריש דם שאיים לחסום את העורק הראשי בליבו. “יצאתי מהבית ב-8 בבוקר, וב-10:30 כבר הייתי אחרי הצנתור״, הוא מספר. “הרופאים אמרו לי שאם הייתי מחכה כמה שעות נוספות, זה היה נגמר אחרת״.
היום, כשהוא נמצא בהחלמה ובחופש מחלה ממושך כדי לנוח ולהשתקם, לדרור יש מסר ברור לכל לוחמי המילואים האחרים: “אל תזלזלו במה שהגוף שלכם מאותת לכם. גם אם אתם צעירים, גם אם אתם בריאים – סטרס כזה גובה מחיר. אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, לכו להיבדק. זה יכול להציל את החיים שלכם, כמו שזה הציל את שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו