טיפול חדיש בפרקינסון: משאבה שמזליפה תרופות במינון קבוע לגוף

הקלה לחולי פרקינסון בשלב מתקדם: בשיבא החלו להשתמש במשאבה שמזליפה דרך מחט תת־עורית מינון תרופות קבוע, וכך משפרת את תסמיני המחלה. "איכות החיים עלתה מאוד מאז שהתחלתי את הטיפול בטכנולוגיה הזו", מספר חולה. הטיפול ניתן ללא תשלום במסגרת סל התרופות, ויוענק בקרוב בבתי חולים נוספים.

אחד האתגרים של חולי פרקינסון כיום הוא באיזון זמן ההשפעה של תרופת "אל־דופה" (L-Dopa) המסייעת להתגבר על תסמינים כמו רעד, נוקשות, איטיות, כאבים, חרדה והפרעות בהליכה, בדיבור ובאכילה.

התרופה ניתנת בכדורים, אך בחלוף הזמן נזקקים החולים למינון גבוה יותר. כל כדור משפיע לזמן קצר יותר, ויש צורך לתזמן את מועד נטילת הכדור הבא. חולה שהכדור כבר לא משפיע עליו עובר לשימוש במשאבה שמזליפה את התרופה ישירות למעי, בהתקנה פולשנית שלאחריה יוצא צינור קבוע מהמעי. אלא שגם בשיטה זו לא כל החולים השיגו איזון - מה שהוביל לטכנולוגיה החדשה, הדומה למכשירים שבהם נעזרים חולי סוכרת. באמצעות מחט תת־עורית, שמחוברת למשאבה המותקנת באזור הבטן, מוזלף לחולה מינון קבוע של הטיפול התרופתי להקלה על תסמיני המחלה. יתרון הטיפול הוא בכך שמכיוון שהמינון רציף, המטופל לא מגיע למינון גבוה מדי שגורם לתופעות לוואי (תנועתיות יתר), וגם אין פרקי זמן של דעיכת ההשפעה של התרופה (OFF, בשפה הרפואית).

"הרבה יותר נוח"

רון מירון (49) מקדימה־צורן מאובחן עם פרקינסון מאז 2019 ומספר: "טופלתי עד היום בכדורים והסתדרתי, אבל ההשפעה היתה לזמן מוגבל, ועם הטיפול החדשני אני מאוזן למשך 24 שעות".

מירון מציין: "כשהייתי על כדורים בעבודה, בבילויים או עם המשפחה והתוקף היה פג, הייתי חש בכל התופעות של הפרקינסון. עכשיו יש לי ביטחון לעשות יותר דברים, להיות חופשי לצאת מהבית, לא להתחבא ולהגיד שאני חולה פרקינסון. זה הרבה יותר נוח. הלוואי שיימצא טיפול, אבל בינתיים אני מסתדר עם מה שיש, ממשיך בחיים כרגיל ולא מוותר".

ד"ר צביה פיי כרמון, מומחית לנוירולוגיה ומנהלת תחום הטיפולים המתקדמים לפרקינסון והפרעות תנועה בשיבא, מסבירה: "המשאבה מתאימה לחולי פרקינסון במחלה תנודתית שסובלים מזמני ON ו־OFF ולוקחים חמישה כדורים ביום. זה אמנם דורש ללכת עם משאבה עליך כל היום, החלפה של המחט התת־עורית בכל יומיים-שלושה ושמירה על היגיינה, אך זו בשורה מאוד גדולה.

"אשתו של אחד המטופלים שלנו סיפרה שהם הלכו לטייל בנמל תל אביב, וכמי שרגילה לשמור עליו, פתאום היא לא היתה צריכה להשגיח עליו. 'אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי צריכה להשגיח שלא ייפול', היא אמרה לי".