בשיתוף אסותא אופטיק
במאמר שנערך על ידי הולדן ואל' בנושא "קוצר ראיה: בעיה עולמית הולכת וגוברת עם סיבוכים מסכני ראייה", מודגש כי עד שנת 2010, קוצר ראיה השפיע על 27% מהאוכלוסייה העולמית (1.45 מיליארד איש).
שכיחות קוצר הראיה מתעצמת, במיוחד במדינות מסוימות באסיה, בהן בקרב בני נוער בשכבות הגיל הבוגרות יותר ובקרב מבוגרים צעירים, נרשם שיעור קוצר ראייה בהיקף שנע בין 84% ל 97%. במקביל לכך, נרשמה על עליה בחומרת קוצר הראיה.
בארה"ב, שיעור שכיחות קוצר הראיה המתון כמעט הוכפל ועלה מ 11.4% בשנת 1971 – 1972 ל 22.4% בשנת 1999 – 2004, בעוד ששיעור קוצר הראיה הגבוה עלה פי שמונה מ 0.2% ל 1.6%. נכון לשנת 2010, שיעור קוצר הראיה הגבוה ברחבי העולם עמד על 2.9% (224 מיליון איש). קיים קשר בין קוצר ראיה גבוה לבין תופעות בריאותיות משמעותיות כגון ניוון מקולרי, גלאוקומה וניתוק רשתית.
ביפן, 12.2% מליקוי הראייה נבע מקוצר ראיה פתולוגי, שהוא קוצר ראיה גבוה עם נגעי פונדוס טיפוסיים. הגורמים לקוצר ראיה כוללים שילוב של גנטיקה ונתונים סביבתיים, בכללם עבודה בטווחים קרובים למשך פרקי זמן ארוכים, שהייה מוגבלת בחוץ ועקב כך וויטמין D במינון נמוך. המידת השפעתן של התערבויות יזומות כגון בילוי זמן רב יותר בחוץ וטיפולים פוטנציאליים, כולל משקפיים ספציפיים ועדשות מגע, נמצאות בבדיקה. חלק מהטיפולים מראים שיעור הפחתה של עד 50% בהתקדמות קוצר ראייה.
השכיחות בעולם
שכיחות ליקויי הראייה משתנה מאוד בין יבשות ובין מדינות שונות. באסיה קוצר ראיה נפוץ מאוד, כאשר הערכות מצביעות על כך שעד 80% מהאנשים במדינות מסוימות סובלים מקוצר ראיה. באירופה מעריכים כי שכיחות קוצר הראיה נע סביב 27%, ואילו בצפון אמריקה ההערכה היא כי השכיחות היא סביב 42%. באוסטרליה מעריכים כי השכיחות הכוללת של קוצר ראיה היא כ- 33%.
בעוד שהסטטיסטיקה מספקת בהירות לגבי היקף ואופי העלייה בקוצר ראיה, היא גם מעלה שאלות חיוניות. לגבי מהו שיעור הנהגים מאחורי המספרים האלה? כיצד נתונים סטטיסטיים אלה מתורגמים בפועל עבור אנשים ברחבי העולם? והכי חשוב, אל מול נתונים כה מרתיעים, אילו בצעדים יזומים ניתן לנקוט כדי להילחם בתופעה המאתגרת ההולכת וגדלה הזו?
הגורמים לעלייה בשכיחות קוצר הראייה
מספר גורמים תורמים לעלייה הדרמטית במספר הלוקים בקוצר ראייה בקרב האוכלוסיה המודרנית. מגמת שינוי אופי המגורים ומעבר לערים, המצאות במשך זמן רב בחללים מקורים, ישיבה ממושכת לאורך זמן, כל אלה חברו לחשיפה מועטה לאור טבעי. חשיפה ממושכת ומוגזמת למסכים, כולל סמארטפונים, מחשבים או טלוויזיה, גורמת למאמץ יתר של העיניים, אשר מחמיר את תנאי קוצר הראייה. יתר על כן, נטיות גנטיות, בשילוב עם גורמים סביבתיים אלה, עלולות להאיץ את הופעתה והתקדמותה של תופעת קוצר הראייה.
ומה צופן לנו העתיד?
עם התלות הגוברת שלנו במכשירים דיגיטליים ובאורח חיים עירוני, התחזיות לשנת 2030 נראות קודרות. במידה ולא יינקטו אמצעים פרואקטיביים קיצוניים ומקיפים, המספרים אמורים לטפס אף למינונים גבוהים בהרבה, מה שמציב חלק ניכר מהאוכלוסייה בסיכון גבוה ללקות בבעיות ראייה קשות.
מה ניתן לעשות?
ד"ר עדי נחום מאסותא אופטיק מסביר: "מאבק בבעיה זו דורש פתרונות מקיפים ומגוונים. ראשית, יש לעודד ילדים ומבוגרים לעשות פעילות אקטיבית מחוץ לבית מדי יום ולמשך זמן משמעותי יותר וכך להפחית את זמן המסך הפאסיבי שלהם. בתי ספר ומקומות עבודה יכולים לשלב "הפסקות מנוחה לעיניים" בלוחות הזמנים. יש לעודד ביצוע בדיקות עיניים קבועות בתדירות גבוהה יותר מהמקובל היום, שכן גילוי מוקדם , התערבות מוקדמת וטיפולים כגון אורתוקרטולוגיה, עשויים לעזור להאט את קצב התקדמות קוצר הראיה. קמפייני הסברה נרחבים לבריאות הציבור, הנסמכים על נתונים סטטיסטיים, עשויים לעורר מודעות ולהפציר באנשים לתעדף את בריאות העיניים שלהם.
כאשר אנחנו בעיצומו של גל גואה וגובר של מינון מקרי ליקויי ראייה, כפי שניתן ללמוד מניתוח הנתונים הסטטיסטיים המדאיגים, על אנשים המתמודדים עם סוגיות כאלה לתת את הדעת ולחפש פתרונות ארוכי טווח. ניתוח לייזר בעיניים, עם הבטחתו למינון הצלחה גבוה במיוחד ושימור התוצאות לאורך זמן, באופן המשחרר את המנותח מתלות בפתרונות אחרים, מתגלה כפתרון מוביל.
כך שכאשר מתעוררות בעיות ראייה, ייתכן שהגיע הזמן לעבור מחיפוש אחר פתרונות זמניים לטיפול חד פעמי יעיל, לעתיד ברור ונוח יותר."
לסיכום, בעוד שהעלייה במינון הלוקים בקוצר ראייה גבוהה באופן מדאיג, הבנת הגורמים לכך מציעה דרכי טיפול מקיפות שעשויות להוביל להפחתת התופעה. על ידי שילוב ידע מפלטפורמות שונות ונקיטה באמצעי בריאות פרואקטיביים, קיימת תקווה לשנות את הנרטיב ולהגן על הדורות הבאים מפני התפשטות מאסיבית של תופעת קוצר הראייה והחרפתה.
בשיתוף אסותא אופטיק