"ישראל חווה את משבר הנפש החמור בעולם מאז מלחמת העולם השנייה"

"אנחנו מדינה בטראומה גדולה. ישראל נמצאת באחד ממשברי בריאות הנפש הקשים ביותר שחווה העולם כולו בכלל, והעולם המערבי בפרט, מאז מלחמת העולם השנייה" - כך אומר ל"ישראל היום" ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, האחראי על שירותי בריאות הנפש בבתי החולים ובקופות.

"המלחמה כללה רצח המוני מטורף, טבח, חטיפה של מאות ישראלים ועוד מאות אלפים שהפכו לפליטים בארצם. זו טלטלה שלא היתה כמותה בעולם המערבי בעשרות השנים האחרונות. החרדה הקיומית במלחמה הזו מלווה בתחושות שיגיעו וייכנסו אלינו ממש לתוך הבית - כפי שאכן קרה", אומר ד"ר בודנהיימר, שאפשר גם להגדירו כפסיכיאטר הראשי של מדינת ישראל.

"האויב שלנו כאן לא רואה ולא מכיר צלם אנוש, כך שזו פלטפורמה אחרת של חשיבה שאנחנו לא מסוגלים בכלל להבין אותה. במובן של חוסר היכולת של האנושות להבין ולהאמין שזה קרה, זה דומה למעשים הנפשעים של הנאצים במלחמת העולם השנייה. הם פונדמנטליסטים שהתרבות המערבית לא יודעת ולא מסוגלת להבין אותם, ולכן זה כל כך מטלטל".

ד"ר בודנהיימר התייחס ל"סרט הזוועות", שאותו הקרינו מטעם דובר צה"ל לאנשי תקשורת, לשגרירים ולאישי ציבור. "שמעתי מכמה אנשים מה קרה בטבח באופן די מפורט, ואת החשיפה, ברמה של לראות בעיניים את הזוועות, בחרתי לא לעשות. כששאלו אותי אם אני רוצה לראות את תהליכי הזיהוי של הגופות או חלקי הגופות - העדפתי שלא. החשיפה למראות קשים יכולה להיות נכונה ורצויה אם היא מחוברת לצורך, אבל יש לה מחיר. אמרתי לעצמי לא לעשות זאת, כשאני נדרש לתפקד מאז שהחלה המלחמה ברמה שלא דמיינתי שאדרש לה, וכדי לשמור על עצמי".

ד"ר בודנהיימר, שמאז תחילת המלחמה נמצא שעות רבות בחמ"ל משרד הבריאות ומנהל משם את תחום בריאות הנפש, מספר גם על ההרגלים שעליהם הוא מקפיד על מנת לשמור על שגרה מסוימת. "קבעתי לעצמי כללים על מנת לשמור על היציבות - כמו למשל לחזור לישון בבית בכל יום, גם אם זו שעה מאוד מאוחרת. הילדים שלי מחכים לעיתים עד חצות כדי לשבת איתי לארוחת ערב".

רפואה במשפחה

ד"ר גלעד בודנהיימר נשוי ליערית, רופאת משפחה, והם גרים בירושלים עם ארבעת ילדיהם. גלעד, בעל התמחות בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מכהן מאז יוני השנה כראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. לפני כן הוא כיהן כמנהל המחלקה לבריאות הנפש בקופ"ח מכבי, וכמנהל שירותי בריאות הנפש במחוז ירושלים של קופ"ח לאומית. הוא בעל דרגת סרן במילואים ושירת כקצין רפואה גדודי בפיקוד צפון, וכיום הוא משרת במילואים בחיל האוויר.

לדבריו, "אנו צריכים לשמור על עצמנו ועל הילדים, וליצור בקרה של התוכן שאנחנו נחשפים אליו. כשהמטרה לצפייה בסרט היא ברורה - אז חשוב לראות אותו, אבל אנחנו צריכים לנסות לשלוט במה שאנחנו צופים, ולא לעשות זאת לשם הסקרנות. יכול להיות שבשלב מסוים אראה את הסרט, כשהמטרה שבצפייה תהיה ברורה עבורי.

"ללא ספק אנחנו מדינה בטראומה. זה הובן כשהתמודדנו עם הצורך לתת ליווי למשפחות שמגיעות למחנה שורה (מחנה זיהוי גופות; ר"ר) ונאלצות לזהות את יקיריהן באמצעות חלקי גופות; ולתת סיוע לכל הצוותים שמלווים את איסוף הגופות, שהם בעצמם בטלטלה נוראית, ויש עוד הרבה שחוו טראומות קשות לאחר שנחשפו למראות מזעזעים, ועוד לא הגיעו לעזרה נפשית. חשוב להבין שהתמודדות עם טראומה נשענת על כוחות הנפש שיש לנו, וקיים חשש גדול שחלק מהאנשים לא יצליחו למצוא את הכוחות האלה ויפתחו תחלואה נפשית".

בודנהיימר מתייחס לפעילות משרד הבריאות על מנת לאתר ולעזור לאלה שזקוקים לסיוע. "יש לנו מענה למעגלים הרחבים של הזקוקים לעזרה, גם על בסיס הניסיון המצטבר ומנגנון ההפעלה האוטומטי של קופות החולים ומשרד הבריאות, שפעל בסבבים הקודמים מול עזה. אבל הפעם הצרכים הרבה יותר גדולים, מליווי משפחות הנעדרים, הנרצחים והחטופים - ועד לליווי של השוטרים ושל הצוותים בבתי החולים, שראו מראות קשים.

"מאוד מהר הבנו שיש מגה־אירוע של המפונים באילת, בים המלח ובשאר המקומות בארץ, ונערכנו עם כוח אדם מוגבר כדי לסייע, על ידי כך שהפקדנו את בתי החולים הפסיכיאטריים להיות אחראים כל אחד על אזור מלונות מפונים אחר בארץ".

אחד מהמהלכים חסרי התקדים של משרד הבריאות בתחום הוא האיתור היזום של הזקוקים לייעוץ נפשי. המשרד קיבל רשימות של כ־30 אלף איש, כולל כ־2,700 משורדי מסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים, שעשויים להזדקק לייעוץ נפשי. במסגרת זו, הוקם מוקד מיוחד שיוצר קשר עם מי שכלולים ברשימות, ומציע עזרה, ייעוץ וליווי נפשיים. על פי נתוני משרד הבריאות, עד עכשיו אנשי המוקד יצרו קשר עם כ־6,500 איש, ומתוכם כשליש אמרו שהם זקוקים לייעוץ ולטיפול נפשי.

למרבה הצער, מצב החירום הנפשי החריג בהיקפו ובחומרתו בישראל מגיע על בסיס מערכת בריאות נפש רעבה מאוד, עם מחסור אדיר בכוח אדם רפואי בתחום, מה שמביא לתורים ארוכים מאוד לייעוץ נפשי בקופות החולים ולתנאי אשפוז וטיפול קשים ובלתי הולמים ברבים מבתי החולים הפסיכיאטריים.

מגבשים תוכניות

ד"ר בודנהיימר, שמכיר את החוסרים, אומר כי הוא התחיל לגבש תוכנית רחבה מאוד לחיזוק ולתגבור של מערך בריאות הנפש, שכוללת תוכנית לחיזוק החוסן הנפשי בקהילה, כולל הרווחה והחינוך ברשויות המקומיות, חיזוק הידע והיכולת לזהות מצוקות נפשיות בקרב רופאי המשפחה והילדים, וחיזוק העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה.

במשרד הבריאות גם מקדמים מתווה שיאפשר לבעלי תארים ראשונים בתחום הנפש לעבוד במקצוע חדש - "תומך נפש" או "עוזר נפש" - וכך יוכלו לראשונה לתת ליווי נפשי. לדברי ד"ר בודנהיימר, הם יורשו לתת פרוטוקול התערבותי מוגבל שיוסכם עליו מראש. לצד קידום היוזמה, גם לבודנהיימר ברור שעוד צפויה התנגדות למהלך מצד הממסד הרפואי.

מחפשים פתרונות

ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), שהתפטרה מתפקידה כסגנית שר האוצר עם תחילת המלחמה, לקחה על עצמה להתמקד בנושא בריאות הנפש, הקרוב לליבה.

לדבריה, "מערכת בריאות הנפש צמאה ומורעבת לא מהיום, וכעת, לצערי, המשבר בתחום הזה עומד למבחן המציאות, ותוצאת הביניים לא מבשרת טובות. עכשיו אני שומעת על הכוונה להוריד את הרף הטיפולי בבריאות הנפש כדי להתמודד עם הביקוש הרב - וזו איוולת.

"ישראל מבקשת להפוך עשרות אלפי אנשים שעברו אירוע טראומטי מזעזע, ושנמצאים בחרדה איומה, למטופלים נפשיים עם PTSD (פוסט־טראומה), מה שייצור עומס על המערכת העמוסה ממילא. לכן נשקלת הנמכת תנאי הסף למקצועות בריאות הנפש - טעות שתעלה לנו ביוקר רב.

"הפתרון הוא בפעולה כפולה: האחת - לחזק לאלתר את מערכת בריאות הנפש באנשי מקצוע מהטובים שיש ובתקציבים, והשנייה - לפתח חוסן קהילתי. לשם כך, יש לתת לכל רשות מקומית סל כספי ותקנים שיאפשרו לה להעלות את המודעות לחשיבות החוסן, את הכוח שיש לסביבה תומכת לרפא טראומות ולאפשר חזרה לשגרה.

"הסל יאפשר לרשות להביא הכשרות לאנשי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, לעובדי הרשות, לוועדי שכונות, למנהלי גרעינים, להורים וכדומה - איך ליצור שיח, הכלה ותמיכה עבור אלה הזקוקים לכך על ידי הסביבה הקרובה שלהם, ובמקביל - איך לזהות את אלה הזקוקים לעזרה מקצועית יותר. סל שיאפשר עו"ס בכל רשות, שיהיה אחראי לתחום החוסן בקהילה.

"כך גם נאפשר למי שכן זקוקים לטיפול רפואי מקצועי לקבל את הטיפול הטוב ביותר, ללא דיחוי. ללא עומס מיותר על המערכת, ללא הורדת הרף הטיפולי שעלול ליצור נזק, וללא הגדרה מהירה ורחבה מדי של PTSD לכולם".