שבט אחים ואחיות: בחודש מאי מצוין יום ההוקרה לאחים ולאחיות בישראל. היום (ראשון) יקבלו 20 אחים ואחיות נבחרים אות הצטיינות מנשיא המדינה. "ישראל היום" פגש ארבעה מהם לשיחה מרגשת על השליחות שבעבודתם הייחודית.

השנה גם מציינים עשור לפעילותן של אחיות מומחיות קליניות בישראל, ב־14 התמחויות, דוגמת פגייה, סוכרת, גריאטריה, כירורגיה ושיקום, ועוד 26 תחומי התמחות קלינית. בסך הכל יש 600 אחיות בעלות הכשרה נרחבת וסמכויות נוספות בתחומים אלו.

שר הבריאות משה ארבל: "האחים והאחיות חווים עומסים ולחץ בשגרת העבודה, ומתמודדים עם המצב בגבורה. זה לא מובן מאליו. משרד הבריאות מחויב להמשיך ולפעול להגדלת ההיקף של כוח האדם במקצועות הסיעוד, תוך הבטחת השמירה על רמת מקצועיות גבוהה. אנו רואים בכך משימה חשובה ביותר".

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: "האחים והאחיות בישראל הם חוליה משמעותית בחיזוק מערכת הבריאות, בהובלת שינויים ובהטמעתם".

אחות ראשית במשרד הבריאות, ד"ר שושי גולדברג: "האחים והאחיות בישראל הם המשאב המרכזי לקידום בריאותם של תושבי מדינת ישראל, ומהווים עוגן של מקצועיות ויצירת משמעות בחיי רבים.

"בשנת 2023 מקצוע הסיעוד בישראל מוביל התפתחות מקצועית והישגים מרשימים ופורצי דרך. המקצוע אקדמי באופן מלא ואוטונומי, פורץ את תקרת הזכוכית בתחומים רבים, וכן יוזם ומנהיג תהליכי שינוי משמעותיים ופתרונות חדשניים לאתגרי מערכת הבריאות בישראל".

על כלבנות רפואית כבר שמעתם?

מיכל לבנשטיין, מנהלת סיעוד בביה"ח בילינסון

נחישותה של מיכל לבנשטיין (54) הביאה אותה לשלב בין אהבתה לבעלי חיים לבין מקצוע הסיעוד - וכיום היא עובדת עם כלב טיפולי בתוך המחלקות של בית החולים בילינסון.

את דרכה המקצועית החלה כאחות במחלקת היילודים, ועבדה גם כמדריכת הנקה, מדריכה קלינית ואחראית המחלקה. כבר 18 שנה היא מנהלת תורנית ("אחות כללית") ומנהלת את הסיעוד בבית החולים בשעות הלילה, לרבות ניהול של אירועים מרובי נפגעים.

במהלך השנים לבנשטיין למדה והתמחתה בטיפול רגשי בשילוב בעלי חיים, והחלה לעבוד בתחום במערכת החינוך ובארגונים לטיפול באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. "בנקודה זו הבנתי כמה חסר לי הקשר הבין־אישי עם המטופלים גם בבית החולים", היא מודה.

"בשלוש השנים האחרונות חלה פריצת הדרך שלה ייחלתי. החלום התגשם, והתחלתי לעבוד עם כלב טיפולי במחלקות. אנשי הצוות נחשפו להשפעה העצומה שיש לכך על המטופלים: הפחתה בחרדה ובכאב, השבת המוטיבציה לשיקום, ושיפור הדימוי העצמי והרצון לחיות".

המקרה הראשון שבו טיפלה מיכל היה חולת סרטן בת 25 במצב סופני, שהיתה חרדה ועצובה. "היא ביקשה להעלות את הכלב הטיפולי למיטתה וחיבקה אותו בשארית כוחותיה. משפחתה, שהיתה לצידה, הצליחה לסגור מעגל בזכות המפגש הטיפולי ולזכות ברגעים של חסד, חמלה וסליחה. הכעס ורגשות האשם נשארו מאחור, ופינו מקום לתחושות של קרבה וקבלה. באותו הלילה הודיעו לי אחיות המחלקה כי המטופלת נפטרה, שלווה ורגועה, ללא כאבים".

תחום מקצועי חדש

כעת מיכל לבנשטיין מבקשת להכשיר אחיות ואחים נוספים ככלבנים רפואיים, שיעבדו בבתי החולים ובקהילה.

"הקמתי את 'לגעת בנפש', המערך הארצי לכלבנות רפואית, המגדיר מקצוע חדש בארץ ובעולם, שבו הכלבניות הן בהכרח אחיות שמלוות מטופלים בעזרת הכלב הפרטי שלהן. בשיתוף עם שירותי בריאות כללית, עתיד להיפתח קורס ארצי להכשרת אחיות ואחים נוספים. כך נוכל להביא את הקסם אל חולים רבים נוספים, וליצור תחום מקצועי חדש ומיוחד במסגרת עולם הסיעוד".

מתברר שטיפול סיעודי יכול להיות גם מצחיק

רביע מגנדף, אח בפנימית ג' בביה"ח רמב"ם

לצד עבודתו בעשר השנים האחרונות כאח מוסמך במחלקה פנימית ג' בביה"ח רמב"ם, רביע מגנדף (33) מנהל באינסטגרם עמוד פופולרי שמעביר ברשתות החברתיות את רוח מקצוע הסיעוד.

"בחרתי לעשות משהו מעבר לעבודה בבית החולים", הוא מסביר. "להיות אח זה עולם ומלואו, וניתן לשלב ולעשות הרבה דברים מעבר למה שאני עושה במשמרת של שמונה שעות. אני פעיל במדיה החברתית ומנהל דף אינסטגרם, שבו אני מעלה סרטונים המשקפים את המציאות של מקצוע הסיעוד בצורה הומוריסטית".

ואכן, הסרטונים מתעדים רגעים שגרתיים בעבודתו – עם לא מעט צחוק. "הודות לכוח של הפרסום ושל המדיה חברתית, התכנים שאני מעלה מגיעים לאנשי מקצוע רבים הפועלים בהרבה מחלקות ומוסדות בארץ. ככה מתאפשר ללומדים ולעוסקים במקצוע להרגיש שהקשיים והאתגרים שאנחנו חווים זהים אצל כולנו, ושניתן להתמודד איתם בצורה שונה ועם גישה חיובית".

להשפיע אפילו בתמונה

אחת התמונות שרביע פרסם בגל השני של הקורונה זכתה להד תקשורתי גדול. "זה היה באוקטובר 2020", הוא נזכר. "פרסמתי ברשתות החברתיות תמונה שבה אני מחזיק מסיכה בכל יד - אחת היתה מסיכה כירורגית והשנייה מסיכה של מכונת הנשמה - והכיתוב היה 'תבחרו במסיכה הנכונה'.

"זה פרץ את הרשת, ואפילו התייחסו לזה באתרי החדשות ובטלגרם של משרד הבריאות. שמחתי. הבנתי שאפילו עם תמונה פשוטה אני יכול להשפיע כאח, ולהעביר מסר חשוב לעוקבים".מגנדף משתמש במדיה החברתית גם לשילוב סרטונים מקצועיים שכוללים תכני הדרכה, בשיתוף פעולה עם סטודנטים שעברו התנסות בהדרכתו במחלקה. לדבריו, הוא מקבל לא מעט תגובות מהשטח על כך שהסרטונים עוזרים לאחים ולאחיות אחרים להבין נושאים שונים בתחום חשוב זה.

"בזכות התכנים מתאפשר ללומדים ולעוסקים במקצוע להרגיש שניתן להתמודד עם קשיים בגישה חיובית"

בין ילדי אוקראינה לבין הרעש בטורקיה

יוספית משה, אחות טיפול נמרץ במרכז שניידר לילדים

כאחות בחדר טיפול נמרץ ילדים בבית החולים לילדים שניידר זה עשר שנים, מטפלת יוספית משה (41) בילדים במצבים מורכבים ומסכני חיים, החל ממחלות זיהומיות, דרך סרטן ועד נפגעי תאונות דרכים.

"לפעמים אני חושבת על המקצוע שבחרתי ופשוט לא מאמינה", היא אומרת. "אני נוגעת בחיים. נאבקת כדי להציל חיים על בסיס יומי. פוגשת הורים כואבים שעולמם חרב עליהם ברגע אחד. זוכה לתת תקווה, כתף תומכת. לטפל ביקר להם מכל ביד מיומנת, בראש חד ובלב פתוח. אני מתחייבת להיות מעודכנת בידע, מגובה בצוות הטוב ביותר עם המכשור הכי חדיש והתרופות הכי נדירות".

לפני כשנה השתתפה יוספית בפעילות בית החולים הישראלי באוקראינה. "שם לא טיפלנו בפצועים אלא בנפגעי המלחמה מהסוג הנשכח: ילדים שרפואת השגרה נלקחה מהם. רופא הכפר גויס, אין מרפאות, ילדים חולי לב נותרו ללא מעקב, ילדים עם מחלות כרוניות הפסיקו ליטול תרופות כי פשוט נגמר ואין ממי לקנות. משפחות שכולן מורכבות מנשים ומילדים, לפעמים רק סבתא. אין גברים בכפר.

"ראיתי ילדים עצובים ומבוהלים שחווים אזעקות במשך כל היום והלילה. ילדים שרציתי לא רק להבריא, אלא גם לשמח, להשכיח להם אפילו לרגע קט את השגרה המפחידה. מעבר להענקת טיפול רפואי, בנינו עמדות ציור ויצירה לילדים, חילקנו צעצועים, בועות סבון. רצינו שהמרפאה תהיה צבעונית, חמה ומוארת, וכך היה".

ריפוי בעזרת המגע האנושי

השנה היא לקחה חלק במשלחת לסיוע לנפגעי רעש האדמה בטורקיה. "שם הבנתי כמה אנחנו קטנים אל מול הטבע העוצמתי", מודה יוספית. "באתי לתת מזור, להושיט יד, להיות אחות. בטורקיה פגשתי את אראס, ילד בן 6 שחולץ מההריסות. כמעט כל משפחתו נספתה באסון. מותש, מיובש, קר וחיוור, עיניו עצומות ושפתיו יבשות.

"נתנו לו נוזלים וכיסינו אותו בשמיכות חימום, בדאגה גדולה ובעדינות רבה, והוא ספג לתוכו את כל החום שזרם מאיתנו. התאהבנו בו מייד. ביקרתי אותו במחלקה לאחר שהתאושש, והוא הושיט את ידיו אלי לחיבוק. ישבנו יחד עד שהוא נרדם. מפליא כמה ריפוי יש במגע אנושי".

לעבוד עם הנשמה ועם הלב

אבישג בלטה, אחות ראשית במרכז פיס סיעודי בנתיבות

לפעמים חוויות שונות מסמנות לך את הדרך בחיים. כך קרה לאבישג בלטה (47) כשעלתה לארץ מאתיופיה בגיל 14. במהלך הקליטה עברה חוויה שהשפיעה עליה לבחור במקצוע הסיעוד.

"החלטתי להיות אחות לאחר יחס לא נעים שקיבלה חברה שלי בפנימייה שבה למדתי", היא נזכרת. "החלטתי שבעתיד אהיה אחות ואדבר עם מטופליי באופן אחר: מכבד, אכפתי, מכיל, עם רצון גדול לעזור ולהיות שם בשבילם. לאחר השירות הלאומי למדתי סיעוד בבית ספר לאחיות של ביה"ח שערי צדק, וכיום אני מרגישה שאני באמת מקיימת ומיישמת את החלום שלי".

אבישג: "החלטתי שאהיה אחות ואדבר עם מטופליי באופן אחר - מכבד, אכפתי, מכיל, עם רצון גדול לעזור ולהיות שם בשבילם"

במרכז שבו אבישג עובדת יש שלוש מחלקות. היא אחראית לקליטת הצוות, לפיקוח על אופן הטיפול של הצוות הסיעודי, המטפלות והמטפלים, ולקשר עם הגורמים המטפלים האחרים - דיאטניות, קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, הנהלה וצוות המטבח.

עם החולים לאורך כל הדרך

את ההתמחות עשתה אבישג בטיפול בפצעי לחץ. "בינואר 2022 קיבלנו למחלקה הסיעודית דייר מבית אבות אחר, עם פצע לחץ בדרגה 3-2", היא מספרת. "הפצע הידרדר. המשפחה והדייר התעקשו להישאר בבית האבות, אף שלפי נוהלי משרד הבריאות פצע לחץ בדרגה 3 ומעלה מחייב העברה למחלקה סיעודית מורכבת.

"עם קבלת אישור ממשרד הבריאות, הדייר נשאר אצלנו במוסד עם בקרה צמודה, שכללה דיווח שבועי למשרד הבריאות. לאחר טיפול מסור ומקצועי, פצע הלחץ נסגר לחלוטין - דבר לא מובן מאליו".

המסר שלה לקולגות: "לעבוד באופן מקצועי ולתת את הלב ואת הנשמה למען הדיירים ומשפחותיהם. לתת להם גב ותחושה שהם יכולים לסמוך עלי, שאני איתם לאורך כל הדרך".