תיקון לא משיגים באיומים

לפני הכל צריך לומר:קיצור תורנויות המתמחיםמהווה אתגר של ממש. שעות העבודה הארוכות הן לא רק הבעיה של המתמחים - הן הבעיה של כולנו. גם של ההנהלות ובוודאי גם של המטופלים. אנו בסירה אחת בנושא הזה. שותפים למאבק - אך לא מסכימים לדרך.

התורנויות הארוכות של המתמחים הן רק אתגר אחד בשורה ארוכה של אתגרים המחייבים פתרונות החיוניים לעתידה של מערכת הבריאות. נתחיל במחסור ההולך ומחריף ברופאים, מחסור המורגש במיוחד בפריפריה. ולא רק רופאים. המחסור באחים ובאחיות מעיק יותר ויותר על המערכת ופוגע בטיפול בחולים. תוחלת החיים הולכת ומתארכת והיא תובעת התאמה ושינויים של מערכת הרפואה לתופעה המבורכת - ובכך אנחנו מתקשים לעמוד. ועוד לא דיברנו על המחלות הכרוניות שהתסמינים שלהן הולכים ומחריפים. ועל אלה נוסף מחסור במיטות אשפוז ובתשתיות, בעיקר בפריפריה.

מערכת הבריאות - ובכך אינני מחדש דבר - חולה. חולה מאוד. לצד הישגים מפוארים בהכשרת רופאים ובפיתוח שירותי רפואה מתקדמים, המערכת זקוקה לתיקונים ולשיפורים רבים כדי להמשיך ולשרת את מטופליה. אותנו.

אני מונה את המשימות הדחופות העומדות לפני מערכת הבריאות, לא כדי לבקש פטור למערכת ממילוי התחייבויותיה לרופאים, ובהם למתמחים. שעות התורנות הארוכות פוגעות ביעילותם, מסכנות אותם ואת המטופלים. ואת זאת יש לתקן.

ולכן, קיצור תורנויות המתמחים הוא אחד האתגרים שלפנינו - ולא האחרון בסדר הקדימות. נכון עשתה הממשלה כשנענתה לדרישות והודיעה על קיצור הדרגתי של שעות התורנות למתמחים, אבל היעד הזה לא יושג לאלתר וגם לא תחת איום של התפטרות המונית.