מתקפת שנאה לצורכי בחירות

אנחנו בעיצומה של אחת ממערכות הבחירות הכי אכזריות שהיו כאן בשנים האחרונות. הקורונה, כפי שאמר לי אחד מחבריי הקרובים ביותר, ליברל ואינטלקטואל תל-אביבי, שינתה את כללי המשחק. נגמרה הסולידריות, נגמרה הסבלנות. שנים ארוכות קיבלנו "אתכם", וזהו, עכשיו אנחנו מבינים שאי אפשר לחיות ככה. מה שהיה לא יהיה. זו מדינת ישראל חדשה, הוסיף. אנחנו לא נוותר יותר, החגיגה החרדית על הקופה הציבורית נגמרה, הסטטוס קוו תם. תם הטקס.

הדברים הקשים האלה ממצים עד דק את מערכת הבחירות הזו. רבים מהפרשנים הפוליטיים עדיין חיים בעידן "כן-ביבי לא-ביבי", כשהמערכת הפוליטית כבר מזמן לא שם. היא מרוכזת בנושא אחד: המיינסטרים הישראלי נגד הציבור החרדי; הציבור החילוני הנאור מול מיליון ישראלים "שחורים".

במתקפה מתוזמרת שהתירוץ שלה הוא המגפה, התקשורת, בשיתוף פעולה הדוק עם פוליטיקאים בעלי אינטרס, מחריבה כאן באבחה חסרת רחמים עשור של תהליכי עומק שהצליחו לייצר סולידאריות ושינויים שאת הפירות שלהם כולנו היינו קוצרים בשנים הבאות.

אכן, המגפה, כמו מגפות היסטוריות אחרות, מוציאה את כל השדים מהבקבוק. השנאה, וההאשמה וההסתה, כמו במגפות קודמות, שוות גם ערך אלקטורלי. את השנאה אפשר ללבות, אפשר להבעיר. זה נעשה באמצעות לופים טלוויזיוניים שלצילומי חרדיםברצף לאורך כל הפרשנויות והכתבות, כשלפעמים הנושא לא כל כך משנה - העיקר הוויז'ואל - הלוויות המוניות כשהציבור נראה כמו דבוקה שחורה אחת גדולה, אין אינדיבידואלים רק המון, שחור. המון שמכונה על ידי אביגדור ליברמן - פרזיטים - המון של פרזיטים שחורים. ככה אנחנו מתרגלים יום-יום לראות את הציבור, המון שהשנאה אליו, כאל ציבור חסר פנים, גדלה מכתבה לכתבה ומחשיפה לחשיפה.

אבל המציאות של הקורונה שונה. הפרות יש בכל המדינה, לפעמים יותר ולפעמים פחות. רוב הציבור החרדי שומר קלה כבחמורה, מקפיד על ההנחיות.

במוצ"ש, במהדורות המרכזיות, אחרי סופשבוע רווימסיבות המוניות ברחבי הארץ, בחרו הערוצים המרכזיים להציג את הסקופ, התחקיר, החשיפה - "קומבינת נתב"ג החדשה" - כסיפור המרכזי. "הסערה". יאיר לפיד מתראיין ומגיב בכובד ראש, "עשרות אלפי ישראלים טובים תקועים בחו"ל". הוא קצת יותר מתוחכם ומעודן מליברמן כשהוא מסמן מי טוב ומי רע בסאב-טקסט התקשורתי. אבל המטרה היא אותה מטרה והתוצאות זהות.

בסוף במערכת הבחירות הזאת יש מי שמרוויח: האוטו-אנטישמיות הישראלית קשה לעיתים מהאנטישמיות המקורית, והיא יודעת לגזור את הקופון הפוליטי ולשכנע את כולנו שאנחנו חיים במדינה מפולגת, שסועה ללא עתיד. הסטטוס קוו נגמר - עד לספירת הקולות בקלפיות.