"לא צריך לגלות רחמים כלפי מי שהיו מעורבים ברצח יהודים"

עשרות שנים ממתין אמיל פרקש ליום הזה. אתלט העבר הישראלי, מורה אגדי לספורט מחיפה, שנולד לפני 92 שנה במקום שהיום נקרא סלובקיה, יופיע היום (חמישי) כעד במשפט הנערך בגרמניה נגד יוזף שוץ, שהיה שומר במחנה הריכוז זאקסנהאוזן, מצפון לברלין.

שוץ, כיום בן 100, מואשם בסיוע לרצח של לפחות 3,500 איש בתקופה שבה שירת במחנה בירי, בהרעבה ובהפקרת חולים. ההליך נגד שוץ, שהתנדב לשורות האס.אס ושירת במחנה בשנים 1945-1942, הוא אחד מכמה משפטים שמנוהלים בגרמניה נגד אנשים שהיו מעורבים בהפעלת מחנות הריכוז וההשמדה בתפקידים שונים. העמדתם לדין התאפשרה בעקבות האשמתו התקדימית בגרמניה של ג'ון דמיאניוק על חלקו ברצח יהודים כשומר במחנה ההשמדה סוביבור.

"טוב שהמשפט הזה מתנהל, גם אם זה קורה ברגע האחרון", אומר ל"ישראל היום" אמיל פרקש, "הרבה שנים סבלתי מכך שאיש לא התעניין בדברים הללו. הרגו לי שני אחים ואחות, עם בעלה ובתם התינוקת. הם היו על המשלוחים הראשונים שיצאו מצ'כוסלובקיה. סיפרו לנו שהם נשלחים לעבוד, אבל הם נרצחו מייד בתאי הגזים. לא ידענו אז דבר על תאי הגזים והמשרפות. אני נשלחתי למחנות ריכוז בסלובקיה, אחר כך לזאקסנהאוזן, משם לברגן-בלזן ובסוף לדכאו.

"בזאקסנהאוזן הייתי בקבוצה של 300 גויים. בכל יום, אחרי המסדר בשעה חמש בבוקר, קיבלנו נעליים צבאיות חדשות לגמרי, שנועדו לחיילים הגרמנים ולאנשי האס.אס. נדרשנו ללכת עם הנעליים הללו במשך 12 שעות ברציפות כדי להפוך אותן לגמישות לשימוש החיילים של היטלר, שחס וחלילה לא יהיו להם כאבים ברגליים. הכריחו אותנו ללכת עם הנעליים בהליכה צבאית ולשיר שירי לכת נאציים. הייתי בזאקסנהאוזן כמה חודשים, אבל כל יום שם נדמה היה לשנה. זמן מה הייתי גם חולה עם חום גבוה. רופא צ'כי, שהיה שם בתור אסיר פוליטי, בא ושאל אותי מהיכן אני. כששמע שגם אני מצ'כוסלובקיה, התחלנו לדבר בצ'כית והוא נתן לי תרופה כדי שאחלים. אני יכול לומר חד וחלק, שהבן אדם הזה הציל את החיים שלי".

פרקש ממשיך ומשחזר את הימים האיומים ההם. "בזאקסנהאוזן, בניגוד למחנות שבהם הייתי לאחר מכן, לא הייתה בעיה של גופות", הוא מספר. "הייתה שם משרפה, שבערה יום ולילה. אבל הם לא הספיקו לשרוף את כל הגופות, אז חלק מהן זרקו לבורות עמוקים. לבורות הם היו זורקים גם אנשים חיים, ראיתי את זה במו עיניי. הם היו צריכים לרוץ ולקפוץ לתוך הבורות. באו לשם טרנספורטים מכל אירופה. רכבות מלאות ביהודים, אחד על השני".

פרקש דוחה את הטענות נגד העמדתם לדין של נאצים בגילים מתקדמים ביותר בשל מצבם הבריאותי הרופף בדרך כלל: "לא צריך לגלות רחמים כלפי אלו שהיו מעורבים ברצח יהודים. צריך למצות איתם את הדין, ולא משנה באיזה גיל. האם הגיל מילא תפקיד כששלחו אותי בגיל 12 למחנות, להפסיד לימודים, לעבוד כמו חמור ולקבל מכות, בגלל שאני יהודי? מי שאשם - אשם וצריך לקבל עונש".

"אין התיישנות על פשעים כאלה"

גם לתומאס ואלטר, אחד מעורכי הדין שמייצגים את התובעים במשפט, היה חלק מרכזי בהעמדתו של דמיאניוק לדין בגרמניה ובקבלת פסק הדין התקדימי, המאפשר את העמדתם לדין של שומרי המחנות ופקידיו.

"המשפטים המאוחרים הם מאוד משמעותיים, מאחר שלא מדובר במקרים בודדים ונדירים אלא בפשעים המוניים מהתקופה הנאצית", אומר ואלטר. "עשיית צדק היא לעולם לא מאוחרת מדי. אין התיישנות על פשעים כאלו. כשמדברים עם אמיל פרקש וניצולים אחרים, רואים שהמשפטים הללו מאפשרים להם למצוא שלום עם עצמם ועם עברם. גם בגילים מתקדמים המשפטים הללו מאפשרים לניצולים שנפגעו ואיבדו רבים מבני משפחותיהם, לסגור מעגל.

"עבור מערכת המשפט הגרמנית, שבמשך עשרות שנים הייתה רדומה בעניינים אלו, המשפטים הללו הם עבודה חשובה ביותר. יש שרואים בהם עלה תאנה שנועד להסתיר את הכשלים של שנים עברו. אבל המטרה העיקרית שלהם היא המאמץ להעמיד לדין את כל אלה שהיו מעורבים בפשעים הללו. זה חשוב גם לדורות עתידיים ולפשעים עתידיים. יש במשפטים הללו אמירה: בגרמניה ממצים את הדין גם עם אנשים שהיו מעורבים בפשעים שבוצעו לפני עשרות שנים. כלומר, זה מסר לעתיד ולא רק התבוננות בעבר".

"יכולים למרוח את ההליכים במשך שנים"

עם זאת, צייד הנאצים אפרים זורוף, מנהל סניף מכון ויזנטל בירושלים, מצביע על קשיים נמשכים במיצוי הדין עם אנשים שהיו מעורבים במנגנון "הפתרון הסופי".

"השינוי הדרמטי שהחל לפני 12 שנה עם העמדתו לדין של דמיאניוק הוא חשוב, וגם תוצאותיו. אבל יש כמה בעיות שהמערכת הגרמנית לא טיפלה בהן, שלולא הן מספר המשפטים הללו יכול היה להיות הרבה יותר גדול. הכל מתחיל בחקירה של המשרד הראשי לחקירות פשעי הנאצים. שם יש מומחים בעלי ידע וניסיון. הם מעבירים את התיקים לתובעים באזור מגוריהם של הנאשמים. לא ניתן לדעת מי הם האנשים שמטפלים בתיקים. הם יכולים למרוח את ההליכים במשך שנים, וכך מתאפשר לנאשמים - אם הם נמצאים אשמים - להגיש ערעור, להאריך את ההליך המשפטי ולא להיכנס לכלא ולו ליום אחד, מאחר שהם מתים בינתיים. אין כל ניסיון להאיץ את התהליכים כדי שהאנשים הללו ייכנסו לכלא.

"נוסף על כך, קיים גם הסיפור של אנשי האיינזצגרופן (יחידות האס.אס שהיו מעורבות בהוצאה להורג של כ-2 מיליון יהודים בשטחי בריה"מ). איש מהם לא הועמד עד היום לדין. זה מאוד מתסכל".