חריקות במחלקת המינויים

בימים הקרובים ימונו שני אלופים חדשים בצה"ל. שר הביטחון גנץ עוד לא נדרש לנושא וממילא לא אישר אותו, אבל ספק אם יהיו הפתעות. תא"ל ערן ניב יקודם לדרגת אלוף וימונה לראש אגף התקשוב, ותא"ל מישל ינקו יועלה גם הוא בדרגה וימונה לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. זאת, בהמשך למינויו השבוע של תא"ל אבי גיל כמזכירו הצבאי של רה"מ, בדרגת אלוף.

ניב יחליף את ליאור כרמלי, שפורש מצה"ל, וינקו יחליף את איציק תורג'מן, שיפרוש אף הוא. שניהם יעזבו, אף שמילאו תפקיד אחד בלבד של אלוף, ומדובר בבזבוז משווע של קצינים מנוסים ושל ידע ארגוני ותקציב. שניהם היו שמחים להישאר לו היו מקבלים תפקיד נוסף, אבל הרמטכ"ל אביב כוכבי הראה להם את הדלת.

שיקולי המינויים של הרמטכ"ל אינם מפורטים לעולם. הצבא הוא ארגון היררכי, שבו המפקד מחליט וזהו. עד לדרגת תת־אלוף (כולל), קודמים למינויים תהליכי הערכה ודיוני שיבוצים, שבסופם יש פוסק יחיד. אלופים מתמנים בהיוועצות בין הרמטכ"ל לשר הביטחון - הרמטכ"ל ממליץ והשר מאשר (או שלא).

מאז ומעולם עוררו המינויים מחלוקות, אינטריגות ורכילויות. רבים מהרמטכ"לים הואשמו בכיתתיות ובהעדפת אנשי שלומם. אבל ספק אם היתה בעשורים האחרונים כל כך הרבה ביקורת פנימית כמו זאת שקיימת כלפי כוכבי, מינוייו ומקורביו.

כרטיס מהיר (מדי) לוושינגטון

המינוי שהסעיר את הרוחות יותר מכל הוא של דובר צה"ל לשעבר, הדי זילברמן, שקודם באחרונה לדרגת אלוף ושוגר לוושינגטון, שם ישמש נספח ההגנה. לא אכנס כאן לתפקודו כדובר צה"ל; יחסים בין כתבים לדוברים לא צריכים להתנהל כאן, וממילא מדובר בעניין סובייקטיבי.

אבל כישוריו והכשרתו של זילברמן לתפקידו החדש הם עניין אחר. לזילברמן אין ניסיון מודיעיני, מדיני או פיקודי ייחודי, שמצדיק את קיצור הפז"ם ואת הנחת הסלב שקיבל. לוושינגטון נשלחו תמיד מי שהיו, לפחות, מפקדי אוגדה (או מקביליהם בחיל האוויר). רבים מהנספחים גם היו כבר אלופים בדרגה כשחצו את האטלנטי - גם כדי להעניק לתפקיד את הבכירות הראויה לו, וגם משום שמדובר בצ'ופר לא קטן שניתן למי שבאמת זכאי לו אחרי שנות שירות ממושכות ומפרכות.

זילברמן קרוב לכוכבי מאז היה קצין האג"ם שלו בפיקוד הצפון. את שני תפקידיו האחרונים הוא עשה בקריה: קדנציה מלאה כראש חטיבת התכנון באג"ת וקדנציה מקוצרת של שנה ו־8 חודשים כדובר צה"ל. לעומתו, יש לא מעט תת־אלופים שעשו תפקידים מלאים, ארוכים ותובעניים בהרבה, ועדיין ממתינים לקידום. רפי מילוא (שהיה מפקד אוגדה 80 ואוגדת הגליל, וכיום מפקד פו"ם), דרור פרידמן (שפיקד על מספן ים ומכהן כראש מטה חיל הים) וסער צור (לשעבר מפקד המרכז לאימונים ביבשה וכיום מפקד אוגדה 162) הם דוגמאות טובות, לא יחידות.

קצינים שחשקו בתפקיד הנכסף בוושינגטון נדחו על הסף. כך אלוף פיקוד הצפון, אמיר ברעם, שהעביר את רוב שנות שירותו בשוחות וביקש להוריד קצת מתח. למצער, ביקש ברעם להיות ראש אגף המודיעין או ראש אגף המבצעים - וסורב לשניהם. בתגובה, הוא סירב לבקשתו של כוכבי להתמנות למפקד זרוע היבשה, ונשאר בפיקוד הצפון.

אי־מינוי ברעם לראש אמ"ץ (אגף המבצעים) מחייב בירור. במבנה החדש של צה"ל, שנקבע אצל הרמטכ"ל הקודם איזנקוט, ראש אמ"ץ הוא השלישי בהיררכיה אחרי הרמטכ"ל וסגנו. זה התבטא אפילו באופן ההושבה ליד שולחן המטכ"ל: ראש אמ"ן הוזז כיסא אחד, כדי לפנות מקום לראש אמ"ץ, הבכיר ממנו.

ראש אמ"ץ הקודם, אהרון חליוה, היה קודם לכן ראש אט"ל (ולפני כן ראש חטיבת המבצעים). מי שכיהן בתפקיד לפניו, ניצן אלון, היה קודם לכן אלוף פיקוד המרכז. הרעיון היה שבאגף המבצעים יישב אלוף ותיק, שמכיר את עבודת המטכ"ל ונתפס כאוטוריטה אצל האלופים.

כוכבי קידם לאמ"ץ את תא"ל עודד בסיוק. על כישוריו הפיקודיים של בסיוק אין חולק, אבל בכיר הוא לא. לפני שמונה, היה ראש חטיבת התכנון (וקודם לכן מפקד אוגדה). מי מבין האלופים שניסה לברר אצל הרמטכ"ל מדוע לא מינה אלוף ותיק לאמ"ץ, נותר ללא מענה מספק. גם הסבר מדוע קצינים רבים וטובים כמו מיקי אדלשטיין ואמיר אבולעפיה הלכו הביתה אחרי תפקיד אלוף אחד בלבד - לא ניתן מעולם.

מינוי בדקה ה־90

בשיחות סגורות אומר כוכבי שהוא מונע משיקולים עניינים בלבד, ועושה אך ורק מה שטוב לצה"ל. סביר שהוא גם מאמין בכך בכל ליבו, אבל לא ברור עד כמה הוא ער לביקורת סביבו - כולל במטה הכללי. רבים מהאלופים לא מתאמצים אפילו להסתיר את הביקורת שלהם על מפקדם; כוכבי, הם טוענים, אינו קשוב לעצות ו"מגיע עם ההחלטות מהבית".

בימים הקרובים עתיד להיות מסוכם מינוי נוסף, שמעניין פחות את הציבור אבל חשיבותו למערכת הביטחון היא דרמטית - ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, שמכהן במקביל גם כיועץ הכספי לרמטכ"ל.

היועצת הנוכחית, תא"ל אריאלה לזרוביץ', הבהירה כבר לפני שנה כי בכוונתה לפרוש. לבקשת הממונים עליה היא נשארה עוד קצת ועוד קצת (כמה חודשים בכל פעם), עד שהודיעה כי תצא בהמשך הקיץ לטיול משפחתי, שבסיומו תעזוב סופית.

שום דבר בפרישתה של לזרוביץ' לא היה מפתיע. כאמור, היא הודיעה מזמן, והיה פנאי למצוא לה מחליף ולבצע חפיפה מסודרת. אבל בצה"ל מסמסו את העניין, והגיעו לדקה ה־90. במקום לנהל תהליך סדור של חיפוש מועמד הולם מבית - ואם לא, אז חיפוש מועמד מתאים מבחוץ (כפי שהיה ראם עמינח, שהגיע לתפקיד לאחר שעמד בראש משרד מוביל לראיית חשבון) - העדיף מי שהעדיף לחכות, ככל הנראה כדי למנות את מי שהוא רוצה ביקרו.
אם להאמין לשמועות, מועמדו של כוכבי הוא אל"מ גיל פנחס, ראש מחלקת התכנון במשרד היועץ הכספי. על מידת התאמתו של פנחס לתפקיד יש מחלוקת; על הדרך שבה ממנים - לא. ככה לא ממנים, בטח לא תפקיד שחשיבותו בעת הזאת דרמטית על רקע היעדר התקציב, קיומה של תוכנית רב־שנתית שלא אושרה ולא תוקצבה מעולם, והצורך לגבש הסכמות חדשות וארוכות טווח עם האוצר בתקופה של ממשלה חדשה וצפי לגזירות כלכליות נרחבות.

כוכבי מתקשה לחיות עם ביקורת. גם את מה שנכתב כאן הוא בוודאי לא יאהב. סביר שיחשוב שהדברים נובעים ממניעים אישיים. אין בכך כמובן דבר: נכתב כאן, ערב ההתמודדות האחרונה על הרמטכ"לות, כי לו היו מוכנסים נתוני כל המועמדים דאז לתוכנת מחשב, השם שהיה יוצא הוא אביב כוכבי. זה לא אומר שהוא, החלטותיו ומינוייו צריכים להיות חסינים מביקורת. ההפך הוא הנכון.