נכון, אפשר היה לעלות. ותחושת הפספוס באה בגלל הפתיחה היפה של האליפות. וזו אכזבה, אבל לא כישלון. אנחנו לא מעצמת כדורסל, וכל השחקנים שלנו הם שחקנים משלימים בקבוצות שלהם ולא כוכבים. ועם זאת, החמיצות היא בגלל הדרך הלא אלגנטית, חוסר הזהות, הכדורסל הלא מקורי והלא מתאים לנו, והתחושה ששיחקנו רוב הזמן ליד המשחק ולא עליו או בתוכו. וכך היינו הנבחרת הכי פחות מאומנת באליפות. ועדיין אכזבה גדולה.
לרוב אנחנו מתרכזים באירועי סוף המשחק כדי להסביר הפסדים, ואכן היו החטאות, ואיבודים למכביר ברבע האחרון. אבל את המשחק הפסדנו 3:50 לסיום הרבע הראשון, כשגודס החליף את כל החמישיה הראשונה שלו והכניס את תמיר בלאט למגרש.
ממצב של 11:10 לטובתנו, הצ'כים רצו ל 26:17, וחרדת ההפסד ומצב הרדיפה שבו למחנה שלנו. דווקא אחרי שלראשונה באליפות עלתה חמישייה טובה ונכונה, עם שחקנים לוחמים והגנה לוחצת, התברר שאפילו במשחק האחרון באליפות עדיין אין לנו היררכיה, ועשרה שחקנים נזרקו למגרש, במסורת הרב בלאט. רק שזה לא יורוליג, ואין לנו את הלוקסוס לעשות ניסויים. החיכוך עם המשחק אבד, ודין הרודף הכניס ואתנו ללחץ ואת הצ'כים לאמין בעצמם, וכך סיימנו את המחצית במינוס 16. הכל בגלל 4 דקות קטנות.
החלק השני של ההפסד היה הרגע בו הוחלט שנחיה ונמות על דני אבדיה. דני שחקן עצום, אבל אם עולים איתו בחמישיה גם מקל וגם מדר, והוא זה שמכדרר ומנהל את המשחק, אנחנו מבזבזים שחקן וחצי. המהלכים בהם הוא מכדרר עשר פעמים, ואז חודר בכוח ונותן דיש יפה לגבוהים נראו מצוין, אבל שיתקו את משחק ההתקפה, הביאו בסופו של דבר ליותר החטאות ואיבודים מאשר סלים.
זה היה חלק מאסטרטגיית "אין לי פתרון קסם" של גודס. אבל היינו במשחק רק כששיחקנו קבוצתי ורצנו. אחרת למה שננצח את צ'כיה הביתית הגאה והמחוברת כבר עשור? זו קבוצה נפלאה ומאומנת מצוין. לא בושה להפסיד לדוד ננו.
אם את המשחק הפסדנו ברבע הראשון, את האליפות הפסדנו במשחק נגד פולין. עלינו למשחק עם אופי ישראלי זחוח, במצב 2:0, עם שתי הצגות גדולות של אבדיה. כמו הערב, לא היתה לנו היררכיה, ובעיקר לא התעקשנו על הגנה. במקום הפועלים השחורים (מנקו, גינת, פניני, מדר) עלינו בהרכב שחקני ההתקפה תחילה – בלאט, נמרוד לוי, סורקין, ג'ייק כהן. עמוק לתוך הטורניר, ואולי בגלל שני הניצחונות המשכרים והמשקרים, המשכנו בסדרות הניסוי והטעיה במקום לבסס היררכיה. ודני פשוט קרס ונפל מהרגליים. אבל "נחיה או נמות על דני", ושם מתנו ועפנו.
האמת שניצני האכזבה עלו עוד לפני האליפות. היה הפעם הרבה זמן להתכונן, אבל אפילו בחירת הסגל היתה רעועה. ג'ון די היה נותן הגנה ברמה אחרת, ובוודאי גבי צ'צ'אשווילי. זו לא חוכמה בדיעבד כי זה נכתב לפני שבוע. והאמת שאת הנבחרת הזו הפסדנו בחילופי המאמנים אחרי הקורונה.
גודס מאמן נהדר, אבל לא התחבר לנבחרת הזו, ולא יצר השראה ומוטיבציה לשחקנים לשחק עבורו. הסגל הזה הוצער בצלמו של עודד קטש, אבל בכירי האיגוד לא התגברו על האגו שלהם ולא פתרו את ענייני הביטוח לאומי הטיפשיים. לכישלון אבות רבים, וכולנו עצובים. הנבחרת היא של כולנו. יש הרבה למידה, והרבה תקווה לעתיד. אבל חבל שלא נהיה בברלין ונמשיך בפסטיבל הזה. נקנא ונלמד.