"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

נועה קירל ועקרות הבית: מי אמר שזה רע?

שני גולדשטיין על האמירה של נועה קירל, ומסבירה את טרנד ה־tradwife שמבעיר את הרשת

שני גולדשטיין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

Loading...

כמעט מפתיע לגלות שב־2026, דווקא משפט אחד בסדרת דוקו על חייה של נועה קירל הצליח לעשות מהפך: להחזיר את הקרב על תפקידי המגדר לשולחן. "אני לא בנויה להיות עקרת בית", היא אומרת ומאות תגובות אחר כך, נדמה שהדיון רחוק מלהירגע.

הטרנד שחוזר ומרגיז

מודל ה"tradwife" אולי נשמע כמו גליץ' משנות ה־50, אבל הוא פה, חי ונושם ברשתות. נשים שמעדיפות לנהל בית, לגדל ילדים ולתת לבן הזוג להיות המפרנס המרכזי. תומכות המודל רואות בזה חופש בחירה, המבקרות טוענות שזה "מחזיר אותנו אחורה".
‏"Tradwife", להזכיר, הוא פשוט תיוג עדכני לרעיון עתיק. ההפתעה היא עד כמה הוא מצליח להצית רגשות גם היום.

נועה קירל ודניאל פרץ , ערן בארי
נועה קירל ודניאל פרץ, צילום: ערן בארי

מיליון צפיות?

יוצרות תוכן כמו נארה סמית' והאנה נילמן הפכו את האסתטיקה הביתית לאימפריה. לישה, חביצת חמאה וילדים רצים ברקע הכל עטוף בפילטר מדויק ומיליוני צפיות.

אבל יחד עם האידיליה מגיע גם השיח הנפיץ. "אתן בושה לפמיניזם", נכתב להן שוב ושוב בתגובות. ובכל זאת, המספרים מדברים: סמית' הכניסה ב־2024 כ־200 אלף דולר רק מטיקטוק. נילמן? סביב 650 אלף דולר מצפיות, עוד לפני קמפיינים ושיתופי פעולה.עקרת בית שמרוויחה מיליונים היא אולי אוקסימורון אבל המציאות לא שואלת.

בין בחירה ללחץ חברתי

הוויכוח על הבחירה הנשית לא באמת נעלם. להפך: הוא נראה חריף יותר מאי פעם. נשים שחוזרות לעבודה מתויגות לעיתים כ"פחות אימהיות", נשים שנשארות בבית נתקלות ב"את מאבדת את עצמך". וגם אלו שמגדירות עצמן כ־tradwives מוצאות את עצמן תחת מתקפה כפולה: מצד אחד שיפוט חברתי, מצד שני הצלחה כלכלית שנראית כמעט כמו פרדוקס. איך אמורה להרגיש אישה שמנהלת משק בית צנוע, בזמן שהגרסה המצולמת של זה קוצרת קמפיין להרמס?

"אני נועה קירל", צילום: באדיבות יס, פרטנר

המציאות של 2026 אפשר לבחור

המרחב הנשי גדל, מתפצל ומתעצב מחדש. תפקידים שהיו פעם חד־ערוציים הופכים למורכבים ומגוונים. ובסוף, מאחורי כל הוויכוחים, העוקבים והתגובות נשארת רק שאלה אחת: למה כל כך קשה לכבד בחירה? ונועה? מי יודע. אולי בכלל תחולל מהפכה קטנה ותוכיח שגם מזה אפשר לעשות קריירה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...