הטופ מודל הבאה: "חשבון נפש לתקופה שבנתה מערכת על כוח ובושה"

האם עידן הפוליטיקלי קורקט הציל אותנו מהשפלות בריאליטי? הדוקו החדש בנטפליקס שיצרו הישראלים מור לושי ודניאל סיון על "הטופ מודל הבאה" חושף איך מה שראינו בשנות האלפיים על המסך לא היה סתם ריאליטי, אלא ניסוי חברתי אכזרי. התוכנית הזאת רצה 24 עונות, נמכרה לכל העולם, והחדירה למתמודדות חוסר ביטחון שגם 20 שנה אחרי הן עוד לא השתחררו

דוגמני העל טיירה בנקס, יוצרת התוכנית והמנחה עד היום מתחמקת מאחריות. היא מנסה להפיל את התיק עלינו, הצופים וטוענת שהקהל רצה עוד ועוד קיצוניות, וזה מה שהצדיק אתגרים הזויים כמו צילומים בבתי קברות, ועקירות שיניים.

החלק הכי בלתי נתפס הוא שדווקא בנקס, דוגמנית שחורה שסבלה מגזענות בתחילת דרכה, הייתה זו שדרשה מהמתמודדות להצטלם ב'בלאקפייס' ולשנות צבע עור בשביל 'אמנות'. זו לא הייתה טעות תמימה, זו הייתה גזענות במסווה של אופנה עילית.

אחד הסיפורים הכי קשים שם הוא של שאנדי מעונה 2. היא עברה הטרדה מול המצלמות כשהיא הייתה שתויה, ובמקום לעצור הכל, ההפקה המשיכה לצלם והפכה את זה לסיפור המרכזי של העונה, כאילו היא 'הבוגדת' ששיקרה לחבר שלה. היא התחננה ללכת הביתה ולא נתנו לה, הכריחו אותה לנהל את שיחת הפרידה מול המצלמות, וטיירה היום טוענת שהיא "לא זוכרת כל כך" את המקרה ושלא היה לה קשר להפקה.

הכי נורא? שנמכר להן חלום מזויף. בתעשייה האמיתית התוכנית הזאת הייתה כתם, מעצבים חששו שהן יסיחו את תשומת הלב מהבגדים ואפילו הזוכות מצאו את עצמן בלי עבודה. חוץ מוויני הארלו, כמעט אף אחת לא שרדה אחרי 15 הדקות.

‏היום, כמעט בכל פעם שמדברים על פוליטיקלי קורקט, זה בהקשר רע כאילו אי אפשר להגיד כלום בלי שישפטו אותך. אבל הדוקו הזה מזכיר לנו שזה גם משהו חיובי. בלי תרבות הביטול, תנועות האהבה העצמית והמודעות החדשה שלנו, השפלה כבידור הייתה ממשיכה לעבור מסך בלי בעיה.

לאחרונה יש דיבור על עונה 25, ויהיה מעניין לראות איך בנקס תנסה להמציא את עצמה מחדש בעולם שכבר לא קונה את המשחקים שלה. כי בסוף, הדוקו הוא חשבון נפש לתקופה שבנתה מערכת על כוח ובושה וכל זה שרד רק כי כולנו המשכנו לצפות.