בפרק האחרון של הפודקאסט שלה, גווינת' פאלטרו מדברת בגלוי על חרדה שמכה בה לראשונה, על מחשבות פולשניות שמבהילות אותה ועל חיים שלמים של דימוי ציבורי שמכביד יותר ויותר. היא מנסה לאזן בין משפחה, קריירה ואלפי דעות של זרים, ומודה שהניסיון להישאר רגועה הוא פרויקט יומיומי.
כשהגוף כבר לא מספיק
פאלטרו מספרת שדווקא עכשיו, בגיל 53, היא מגלה פתאום מהי חרדה על אמת. "יש לי הרבה חרדה בפעם הראשונה בחיי", היא אומרת בלי לגמגם ומוסיפה שהגוף שלה מגיב אחרת. לדבריה, חלק מהסיפור הוא גם שינוי הורמונלי שמטלטל אותה.
היא מסבירה שהיא מרגישה "נמשכת לכל כיוון" ושיש לה "קצת ADD" שמקשה עליה להתמקד. כל מייל עבודה יכול להפוך לרעידת אדמה פנימית, והיא מודה שהייתה רוצה "להיות הרבה יותר מכוונת בזמן" שלה ולפחות להפסיק להילחץ מכל שטות.
לדבריה, השנים הארוכות באור הזרקורים השפיעו עמוק. "חייתי חיים מאוד אינטנסיביים בציבור במשך ממש הרבה זמן", היא אומרת ומסבירה שכל ביקורת, כל דעה, כל אנרגיה שלילית מבחוץ פשוט "פורמת" לה את מערכת העצבים.
לילות עם דופר מהיר
פאלטרו מתארת לילות שבהם היא נכנסת למיטה גמורה מעייפות אבל מרגישה איך הלב מתחיל לרוץ. היא מספרת שזה הרגע שבו "המחשבות הפולשניות" מופיעות, משהו שמעולם לא חוותה קודם ומנער אותה עד עומק העצבים.
היא מודה שהשינה שלה "עדיין די בסדר", אבל יש בקרים שבהם היא מתעוררת ישר לתוך פחד. "לפעמים אני קמה בבוקר ואני מלאה אימה", היא אומרת. לא בדיוק הווייב של גורו בריאות.
לדבריה, יש כאן שילוב מסוכן של הורמונים, רגש, עומס ציבורי ומאמץ תמידי לתפקד. היא אומרת שיש "רכיב גדול של מערכת העצבים" שמנהל אותה, ולא תמיד לטובתה.
הבית כתרופה
עם כל ההתמודדות, פאלטרו מדגישה שהיא לא לבד. "יש לי שתי מטפלות, אחת מהן מומחית למערכת העצבים", היא משתפת ומספרת שהיא נשענת לא מעט על מעגל הנשים שסביבה. "יש לי חברות מדהימות, מדהימות, מדהימות", היא חוזרת.
המשפחה שלה, היא אומרת, היא העוגן האמיתי. כשכולם יחד בבית אחד, כולל ילדיה וילדי בעלה, היא מרגישה איך הגוף נרגע: "אם כולנו תחת קורת גג אחת, מערכת העצבים שלי נרגעת".
למרות מותג הוולנס הנוקשה שלה, היא מודה שהיא לומדת להרפות. לפעמים היא שותה כוס יין, לפעמים אוכלת קינוח ומנסה להבין שאולי פחות שליטה תביא לה יותר שקט. כי אפילו גווינת, מסתבר, לא יכולה לרפא הכל עם טינקטורות ושייקים ירוקים.