בכתבה נדירה על מסעדת OCD של השף הצעיר רז רהב (30), כתבת ומגישת "חדשות 13" הילה קורח, לא הבינה, או לא באמת ניסתה להבין, איך קורה שמסעדה שדורשת 420 שקלים לארוחה לאדם, שהמנות בה נבחרות עבורך מראש ושצריך להיכנס לרשימת המתנה של תשעה חודשים על מנת לאכול בה, מצליחה כל כך.
היא חזרה על אותן שאלות שוב ושוב, טעמה ביסים שהעיפו לה את המוח - והמשיכה לתהות למה אנשים משלמים כה הרבה על אוכל שהם לא יודעים מראש מהו. בלי להגזים, היא חזרה על אותן שלוש שאלות לפחות חמש פעמים. במקום להיכנס לעומק החוויה, הכתבת העדיפה להמשיך לתהות את אותן תהיות שוב ושוב ושוב.
במקום לתהות למה אנשים מוכנים לשלם ולחכות, היה נכון לבדוק אם OCD, שמזמן הפכה לשם דבר בישראל ויעיד על כך כל חובב קולינריה אמיתי, עדיין מצליחה לשמור על הסטנדרטים הגבוהים שהציבה לעצמה. ובכן, מבדיקה אמיתית של סועדים מן המניין, לא רק שהסטנדרטים נשמרו – אלא גם הרף עלה.
אחרי שמאיר אדוני סגר את "כתית" האגדית, נוצר ריק של מסעדות איכות שמעניקות לסועד ערך מוסף, גדול מסך חלקי החוויה הקולינרית עצמה. אל תוך הבור הענק הזה נכנסה OCD.
אין דרך טובה יותר לתאר את החוויה במסעדת OCD, מאשר כמופע של אוכל. למי שלא מכיר, במשך שעתיים רהב מנצח על תזמורת של טבחים אדיבים, במתכונת של ארוחת טעימות עם טוויסט – הסבר על כל מנה ומנה, שלפעמים גם מגיעה עם סיפור מיוחד, על מרכיביה השונים והמחשבה מאחוריה. כל ההכנות מתקיימות במרכז המסעדה מול עיניי הסועדים המשתאים.
חשוב גם לציין, עבור מי שלא מכיר את המסעדה וחושש ממה שעלול להגיע אליו לצלחת, שכמה ימים לפני ההגעה, נציג המסעדה יוצר קשר על מנת לוודא שבסיס המנות השונות (התפריט משתנה ומתעדכן מפעם לפעם) מתאים לכל אחד ואחד מהסועדים. השף יתאים את התפריט לכל אחד על פי המגבלות השונות (בלי דגים, בלי ברווז, רק צמחוני וכו'). אל דאגה – הסיפור מאחורי המנה יישאר אותו סיפור, רק עם מרכיבים שונים.
מרגע שנכנסים למסעדה ברחוב תרצה 17, ההופעה מתחילה. מתיישבים סביב בר האבן שמקיף את המטבח החשוף ומייד מוצע לכם בקבוק של סן פלגרינו (רגיל או מוגז לבחירה). למה זה חשוב? כי המסעדה לא מחזיקה ומן הסתם גם לא מגישה שתייה קלה, משום שזו הורסת את רגישות החך ועל הדרך גם פוגמת בחוויה עצמה. שתייה חריפה יש כמובן (לשמחתנו) והיא מגיעה בצמוד לסומלייה מקצועי שמלווה אותך לאורך כל הערב.
מתחילים.
טארטלט ענבים ופלפלים, שעליו מונח טרטר בקר בחרדל ענבים ועשבים, ענבים דחוסים בשמן שיסו וזעתר מטוגן. במילים אחרות, רהב שילב ענבים בשלוש דרכים שונות עם טרטר בקר. התוצאה – פיצוץ של טעמים בפה, שמתחיל מתוק, ממשיך מלוח ומסתיים עם המון אוממי.
לרהב כישרון גדול לקחת חומר גלם עונתי, לעשות עליו מניפולציות שונות, ולהגיש למעשה את אותו המרכיב בשלל דרכים ומרקמים. הענבים חוזרים במנת הבאן המטוגן עם בזיליקום ואבן יוגורט, וכבר בביסים הראשונים של הארוחה הארוכה מותיר השף על הקהל רושם גדול מאוד בשל יצירתיות אינסופית שמחוזקת בשילוב טעמים מקורי ומיוחד.
ואם בשילוב טעמים מקורי ומיוחד עסקינן, המנה שהכי הרשימה אותנו בביקור זה מורכבת מקישואים, ליים ומקדמיה. זהו. שלושה מרכיבים קטנים שיוצרים טעם גדול. פרוסות קישוא נחות בקערה עמוקה, ומעליהן חתיכות קישוא מטוגן. הקישואים שוחים בחלב מקדמיה עם אגוזי מקדמיה ושמן ליים. את עוצמת הביס הזה בלתי אפשרי להעביר במילים.
לאחר הפסקה קלה מגיעים למנות העיקריות (רק אל תצפו לקערת פסטה ענקית כי גם העיקריות מינימליסטיות, לידיעת הקוראת הילה קורח). רהב מגיש לקהל מרק מקומקומים אישיים שאספה אמו שנפטרה. לסיפור האישי והנוגע ללב מצטרפת אינטרפרטציית הפיין דיינינג של רהב, במקרה הזה על מרק העוף הפולני שכולנו מכירים ואוהבים. בפרשנות של רהב, המרק הוא למעשה ציר עוף בגריל, שאותו מלווים בצלצלי פנינה ופיסות עגבניה דקיקות ממולאות בקרם חלמון. הארומה – מרק עוף צח של יום שישי. הטעם – זיקוקים קטנים של ירקות מתפוצצים, עטופים בטעם נוסטלגי.
גם מנת "הברביקיו האמריקני" של רהב מזכירה בניחוח את המשתמע משמה, אבל הטעמים לוקחים אותך למקומות קיצוניים. מדובר בחזה ברווז, קרם חצילים שרופים עם בטן ברווז וטייקאוף על קולסלאו עם תירס גילי ותירס לבן. אוכל שכזה גורם לך לא רק לטעום, אלא גם לחשוב – מה הביא את השף להרכיב את המנה כפי שהרכיב, איך המרקמים השונים משתלבים בפה, ואם נעשה לשף עיניים, האם נקבל תוספת?
גם את הקינוחים מכינים במסעדה עצמה וגם הם מאתגרים את החך ואת השכל בו בזמן. הקינוח שהכי הרשים אותנו מורכב ממקלות מוס אספרגוס לבן עם קונסומה לואיזה ופטל בשתי דרכים. החמיצות מאזנת את המתיקות, הלואיזה מוסיפה ניחוח חזק של תה, והראש ממשיך לעסוק בתמהיל הטעמים המרתק הרבה אחרי שהביס הסתיים.
בסוף הארוחה ניגשה אלינו דנה ובידיה עותקים של התפריט שהוגש לנו עם שמותינו, כל אחד על פי התאמותיו - מזכרת נחמדה מארוחה מלאת הפתעות. ביציאה מהמסעדה, שוחחנו עם שלושה סועדים, שניים מהם תיירים, שהביעו התלהבות אדירה מהמופע הקולינרי של רהב. אף אחד מהם לא תהה אם זה היה שווה 420 שקלים או למה המנות קטנות, אבל כולם הכריזו שתהיה רשימת ההמתנה ארוכה ככל שתהיה – זו לא הפעם האחרונה שלהם (או שלנו) במסעדת OCD.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו