לוקץ' מצא את איטליה בצרפת ועונה למבקרים

מסעותיי הקולינריים הובילו אותי הפעם לנתניה, המרכז האמיתי של ישראל, עיר שהשפות הרישמיות בה הן צרפתית, רוסית ושירי אוהדים של מכבי נתניה. רציתי להזמין את הורי היקרים לארוחה לשם שינוי, אז הצעתי להם להתלוות אליי לביקור וביקורת בבר איטליה, המסעדה האיטלקית במלון "ווסט לאגון" בעיר.

הגענו למסעדה עם נוף לים, עיצוב אלגנטי מהיפים שראיתי, כסאות וספות נוחים גם למבקר רחב כמוני ומוזיקת רקע נעימה. עוד לפני שהתיישבנו הבנתי שנחתנו טוב, משהו בעיצוב, בנוף המרגיע ובאוירה של המקום גרם לי ולהורים המקסימים שלי להרגשה מאוד טובה.

מה הזמנו:
חגיגת המנות הראשונות החלה עם סלט פרימוורה, סביצ׳ה דג ים ודלעת ערמונים.

מה חשבנו:
סלט הפרימוורה היה נהדר, מגוון חסות עם סלקים, וינגרט תאנים וגבינת בושה שגרמו לי לשכוח כמה אני שמן ולהנות מסלט. סביצ׳ה דג הים היה שמימי, דג טרי ומרענן קצוץ עם צנוברים ופלפלים חרפרפים במעטפת מלפפון דק עם יוגורט עדין. דלעת הערמונים הייתה מצויינת גם היא, מנה חמה מהתנור שמוגשת עם גבינת בושה, פרמז׳ן ופיסטוקים מעל שמשתלבים במנה יותר טוב ממה ששומאכר משתלב בתנועה.

רגע לפני העיקריות, טאבון הפיצה העצום של המסעדה הצליח לפתות אותנו מספיק כדי להזמין לשולחן פיצה טרטופו, פיצה עם שמנת, כמהין ושלל פטריות שהייתה אחת הפיצות הטעימות שאכלתי בחיי, הבצק היה פריך, התוספות החמיאו אחת לשניה והמאמץ שלי להפסיק לאכול בשביל להשאיר מקום לשאר המנות בטוח שרף כמה קלוריות (שהעלתי עם ריבית של השוק האפור).
שיחת חולין על המשפחה, ד״ש מאישתי להורים ובחזרה ויאללה לעיקריות.

מה אכלנו:
דג לברק שלם ופסטה ציידים.

מה חשבנו:
הדג היה מושלם, באמת, דג עסיסי וקריספי ששוחה ברוטב חמאה שמתחשק לי לטבוע בו ומונח על תפוחי אדמה כל כך טובים שקשה להאמין שהם תפוחי אדמה. פסטת הציידים הייתה נהדרת, ריגטוני מעולה עם פילה בקר עשוי מדוייק וחתיכות של חזה אווז שמחמיא למנה יותר ממה שאני מחמיא לאמא שלי על התספורת החדשה שלה (תספורת מהממת אמא! באמת!).

שבעים ומרוצים כמו אחרי תעודת סיום כיתה ו׳, הזמנו קינוחים. טירמיסו ופנקוטה קפה. הטירמיסו היה קלאסי אבל ברמה הטובה ביותר שאכלתי בארץ, פשוט ומדוייק בלי מניירות מיותרות. הפנקוטה קפה היה טוב יותר מהטירמיסו המעולה, פיוז׳ן בין הפנקוטה הקלאסי לטעמים חזקים של אספרסו וטווילים קראנצ׳יים של שוקולד.

התחברנו עם תומר המלצר הנחמד, שמשום מה ידוע בכינוי שושי, ההורים שלי החמיאו לי על העבודה המגניבה שלי ואמא שלי אפילו הספיקה להבטיח לאורן המנהל שהם יחזרו עם כל הנכדים והילדים.

החשבון יצא 611 ש״ח, מחיר הגיוני לכמות היפה והאיכות המטורפת של האוכל.
לסיכום, היה מושלם, באמת מושלם. מהאוירה, דרך העיצוב, הנוף, מגרש החניה הגדול והאוכל הנפלא. איזה כיף שבפעם הראשונה שהורי באים איתי לביקורת אני זוכה לחוויה כל כך נהדרת.

ורגע לפני שאני מסיים עוד ביקורת מחמיאה במיוחד, יש דבר שאני צריך שתדעו.

נכון, אני המבקר החיובי.

אני לא כותב ביקורות שליליות, למה? כי היה לי בר מסעדה והפסדתי המון כסף בכלום זמן, כי זה תחום בלתי אפשרי ולא משנה כמה אתה טוב הסטטיסטיקה היא שתשע מעשר נסגרים, אבל האמת תמיד מובילה אותי, תמיד. ומה קורה אם המסעדה לא טובה? אני פשוט לא כותב. מסיים את הארוחה, משאיר טיפ וממשיך לדרכי.

אני מכיר את המצקצקים: ״לוקץ׳, איך תמיד טעים לך? איך יכול להיות שהכל כל כך טוב?״ ובכן, ברוב הביקורות יש נקודות יותר חלשות ואני מציין אותן, אני תמיד אגיד את מה שחשבתי ולא אשמיט פרטים, אבל אנסה להציג את הביקורת בצורה של ביקורת בונה ולא קוטלת ומעבר לזה, יש לי עורך מדהים ששולח אותי לאחלה מסעדות.

ולגבי בר איטליה? באמת שלא הייתה לי הערה אחת, אפילו הקפה היה מדהים. מסתבר, שהמסעדה האיטלקית הכי טובה בישראל נמצאת ברובע הצרפתי שלה הידוע בכינויו ״נתניה״. ואם אתם לא מאמינים לי? פשוט תבדקו בעצמכם, אין שום סיכוי שתתחרטו.

מלון West Lagoon, שדרות עובד בן עמי 113, נתניה

עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳, שיהיה בתיאבון.