שותים ממתיקים מלאכותיים? זה מה שזה עושה למוח שלכם

הממתיק המלאכותי שאתם מערבבים בקפה או בתה שלכם, כשאתם בטוחים ושמחים שהצלחתם למצוא את שביל הזהב המאזן בין המתוק שאתם חייבים אך חוסך לכם בקלוריות, אינו כזה מתוק כמו שנדמה לכם. למעשה, לפי מחקר חדש, סוכרלוז, אחד הממתיקים המלאכותיים הפופולריים ביותר בשוק, יכול לגרום לנזק של ממש כשהוא משבש איזור במוח האחראי על בקרת הרעב במיוחד אצל אנשים עם השמנת יתר.

המאבק בסוכר

איגוד הלב האמריקני ממליץ שגברים לא יצרכו יותר מ-9 כפיות סוכר ביום, ונשים לא יותר מ-6 כפיות. עם זאת, האמריקני הממוצע צורך כמות מדהימה של 17 כפיות ביום. צריכת יתר של סוכר היא גורם מרכזי לעלייה במשקל, בעיקר בגלל הקלוריות הנוספות שהוא מספק. עם 40% מהמבוגרים בארה"ב וכמעט 1 מכל 5 ילדים ובני נוער הסובלים מהשמנת יתר, אין זה מפתיע שתחליפי סוכר הפכו לפופולריים כל כך.

כאן נכנס לתמונה הסוכרלוז. הממתיק הפופלארי המשווק בארה"ב תחת שם "ספלנדה", ובישראל תוכלו למוא אותו בשמות שונים כמו "סוכרזית סוכרלוז", "סוכרה דיאט", "מתוקלייט", או פשוט "סוכרלוז". הוא נמצא לעיתים קרובות במשקאות דיאטטיים, מאפים ומסטיקים והוא מתוק פי 600 מסוכר וללא קלוריות, אך ייתכן שהוא לא המוצר הפלאי שהוא מתיימר להיות ויש להטיל ספק של ממש ביעילותו לשמש ככלי לניהול משקל ולנקוט משנה זהירות בעידוד צריכתו ובשימוש בו.

מה קורה למוח כשצורכים סוכרלוז?

מחקרים קודמים רמזו על קשר אפשרי בין ממתיקים ללא קלוריות להשמנת יתר, אך לא הסבירו באופן מלא כיצד חומרים אלה משפיעים על תחושת הרעב אצל בני אדם. כדי לברר זאת, חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה בחנו במחקר שפורסם במרץ בכתב העת המדעי Nautre Metabolism כיצד 75 משתתפים במשקלים שונים הגיבו לאחר ששתו מים, משקה ממותק בסוכרלוז, או משקה ממותק בסוכר, בשלושה מועדים נפרדים. במהלך כל מפגש, החוקרים עקבו מקרוב אחר פעילות המוח, רמות הדם ותחושת הרעב של המשתתפים לפני ואחרי השתייה.

בהשוואה לסוכר, הצוות גילה כי צריכת סוכרלוז עוררה פעילות מוחית מוגברת בהיפותלמוס, האזור במוח האחראי על ויסות התיאבון, והובילה לתחושת רעב מוגברת במיוחד בקרב אנשים עם השמנת יתר. עוד נמצא כי סוכרלוז חיזק את הקישוריות בין ההיפותלמוס לאזורים נוספים במוח הקשורים למוטיבציה ולקבלת החלטות.

"הסוכרלוז 'מבלבל את המוח' בכך שהוא מספק טעם מתוק ללא האנרגיה הקלורית הצפויה", הסבירה ד"ר קתלין אלנה פייג', מחברת המחקר הראשית ומנהלת מכון המחקר להשמנה וסוכרת באוניברסיטת דרום קלפורניה, כשהיא מזהירה כי "אי ההתאמה" הזה עלול להוביל לשינויים ארוכי טווח בתשוקות ובדפוסי האכילה. "אם הגוף שלך מצפה לקלוריות בגלל המתיקות אך אינו מקבל את הקלוריות שהוא מצפה להן, הדבר עשוי לשנות את הדרך שבה המוח מתוכנת לחשוק בחומרים אלה לאורך זמן", אמרה.

פייג' וצוותה גילו כי צריכת סוכר העלתה את רמות הסוכר בדם והובילה לשחרור הורמונים כמו אינסולין ו GLP-1- (פפטיד דמוי גלוקון - הורמון טבעי שמופרש במעי בתגובה לאכילה, מגביר את הפרשת האינסולין מהלבלב בתלות ברמת הסוכר בדם, מעכב הפרשת גלוקגון, מאט את קצב ריקון הקיבה, ומגביר את תחושת השובע במוח) אשר מסייעים לוויסות הרעב. עם זאת, שתיית סוכרלוז לא השפיעה כלל על ההורמונים הללו. "הגוף משתמש בהורמונים אלה כדי לאותת למוח שצרכת קלוריות ובכך להפחית את תחושת הרעב", הוסיפה והסבירה. "סוכרלוז לא השפיע כך, וההבדלים בתגובת ההורמונים לסוכרלוז בהשוואה לסוכר היו אף בולטים יותר אצל משתתפים עם השמנת יתר".

החוקרים גם מצאו כי נשים חוו שינויים גדולים יותר בפעילות המוחית בהשוואה לגברים, מה שמרמז כי ייתכן שלסוכרלוז יש השפעה שונה על שני המינים. בעוד מממצאי המחקר העלו שאלות מפתח בנוגע לשאלה האם השינויים שנצפו בפעילות המוחית וההורמונלית משפיעים לטווח הארוך, החוקרים קראו לעריכת מחקרים נוספים שיבחנו משקל גוף והרגלי אכילה כדי להבין טוב יותר את הקשר האפשרי.