תודה לאל, שנת 2023 מסתיימת, וזו כבר בשורה טובה. את הסוף של שנה כל כך מזעזעת צריך כנראה לחגוג בטירוף, אבל מצד שני, ישנן הסיבות שהפכו אותה לכל כך גרועה, ואנחנו עדיין בתוכן.
אנחנו חיים בכמה חודשים רצופים של מאבק בין הרצון שלנו לצאת מהבית לבילוי שכולל בתוכו קצת שגרה ושפיות ובין העובדה ש... איך נגיד את זה? פשוט מבאס לצאת ולבלות בזמן שאלפי אנשים באבל ועוד המון אחרים נלחמים עבורינו בחזית.
על רקע כל הדילמות המבלבלות הללו, אחרי פחות או יותר חודשיים של חזרה הדרגתית לשגרה, הגיע לפתח המסעדנים ובעלי העסקים הקולינריים בשבועות האחרונים הוויכוח הכמעט בלתי אפשרי - האם לחגוג את ערב השנה החדשה?
מצד אחד, מדובר באחד הערבים הרווחיים למסעדות, אי אפשר להתעלם מזה, במיוחד בתקופה כזו בה כל שקל יעזור. גם הקהל מודע לכך ומשתף פעולה, למרות שבחלק מהמקומות מדובר במחירים מעט חסרי פרופורציה. אלו ערבים מיוחדים שמתארגנים אליהם מראש, וזה הרבה מעבר לארוחה, זה תפריט סגור עם מנות מורכבות, דיג'יי ואירוע שברוב המקומות מופק עד הפרטים הקטנים.
מצד שני, אתם יודעים - מלחמה, מי בכלל רוצה לחגוג? עד כמה מנותק וחסר מודעות אפשר להיות כדי להתלבש מהודר, ללכת למסעדה, להשתכר (דווקא מומלץ למי שמעוניין להתנתק מהחדשות קצת) ולספור מעשר עד אפס.
הדילמה הזו הפכה לקשה ומורכבת, הן עבור המסעדנים והן עבור הסועדים, ובסופו של דבר, לקראת האירוע, נוצר לנו ספקטרום נרחב של סוגי אירועים (עליהם ניתן לקרוא בכתבה נוספת שעלתה למדור), החל ממסעדנים שסירבו לחגוג סילבסטר במפורש אבל פותחים כרגיל, דרך מסעדות שחוגגות אבל בצורה שקשורה למלחמה, ועד למסעדות שבחרו באג'נדת "דווקא עכשיו" וחוגגות את השנה החדשה כמיטב המסורת. שוחחנו עם חלק מהם על הדרך שהובילה אותם להחליט מה שהחליטו.
עלייה של 10% בחיפוש אירועי סילבסטר
קודם כל, נתונים. פנינו לפלטפורמת הזמנת המסעדות "ontopo" וביקשנו נתונים על ערב השנה החדשה הנוכחי לעומת ערב השנה החדשה של השנה שעברה, ואתם הולכים להיות מופתעים. מתברר שהשנה, לעומת 2022, יש עלייה של 10% בחיפושים של פעילות מסעדות וברים בתאריך 31 בדצמבר. אחת הסיבות העיקריות לכך היא דווקא ירידה חדה במספר הטיסות לחו"ל באותה תקופה בשנה שעברה.
נתון נוסף כואב וצפוי נוגע להתפלגות הביקושים מבחינת אזורים. ישנה ירידה חדה בביקוש באזור הדרום, כולל 40% פחות באשדוד לעומת השנה שעברה, אם כי עדיין יש סיכוי שזה ישתנה בדקה ה-90. הירידה החדה ביותר, אגב, היא בפתיחת "איוונטים" לאירועים מיוחדים בסילבסטר, כלומר אזורים מיוחדים באתר המיועדים לאירועים שאליהם צריך להזמין מראש או לקנות כרטיסים, 23 אירועים בלבד השנה, בהם אירוע אחד בלבד של מכירת כרטיסים מראש, מול 143 בשנה שעברה.
מי שלרגע חושב שמדובר בהחלטה מנותקת, כדאי שיעצור לרגע
עומרי קאופטייל, בעל מסעדת מנא, החליט שאת ערב השנה החדשה הוא חוגג בכל הכוח. מי שלרגע חושב שמדובר בהחלטה מנותקת של מסעדן, כדאי שיעצור לרגע וישמע כמה לא מובנת מאליה ההחלטה שלו, לאחר ששתיים מעובדותיו נרצחו במסיבת ה"נובה" ועובד נוסף נפצע.
"אנחנו פותחים בסילבסטר כי זה נוהג שקורה כל שנה אצלנו", הוא מספר. "השנה באמת התלבטנו אם לעשות משהו מיוחד או להשאיר את הערב כרגיל לאור מה שעבר עלינו בפרט ועל כל המדינה. עם זאת, בשנה שעברה מאיה חיים, שנרצחה בנובה, חגגה איתנו את הסילבסטר ועבדה איתנו. הקדשנו את הערב הזה עבורה, היא בנתה את הפלייליסט והייתה מעורבת בהפקה עד הפרטים הקטנים. נחגוג גם בשבילה ונשמיע את הפלייליסט שהיא בנתה בשנה שעברה. נקדיש את זה לה ולקרינה שאהבו לחגוג את החיים ולהנות".
"חוץ מזה, החיים פה לא קלים כמסעדן, אני לא מחדש פה לאף אחד. זה ערב עם המון תנועה שאנחנו לא רוצים לוותר עליו. אנשים מחפשים לצאת ולחגוג, ואנחנו כמקום בילוי שמארח אנשים, צריכים להעניק את השירות הזה. אנחנו עושים ארוחת שף עם תפריט טעימות סגור - פתיחים, ראשונות, עיקריות, קינוחים וכוס יין מבעבע במחיר אחיד לאדם.
קיבלתם הערות או תגובות חריגות מלקוחות על ההחלטה?
"התגובות טובות. מבינים אותנו ואנשים רוצים את זה בסופו של דבר. מחפשים לפרוק, אתנחתא, לצאת מהבית ולאכול ארוחת ערב עם אווירה שמחה אבל במקביל גם מכבדת, וזה בול מה שאנחנו נותנים ונמשיך לתת".
עדיין בענייני מלחמה, תקופה קשה ומורכבת במיוחד עוברת גם על מסעדת נינה ביאנכה מצומת ביל"ו - מסעדה ותיקה, פופולרית ואהובה, שלמרבה הבעתה, גילו עובדיה וסועדיה כי מנהל המסעדה האהוב, עומר ונקרט, שבילה גם כן במסיבת הנובה, נחטף לעזה. מאז, בין הכנת אוכל ללוחמים ולמפוני העוטף וחמ"לי תרומות, הם מנסים לחזור לשגרת עבודה.
בכל זאת, או בדיוק בגלל זה, החליטו במסעדה לחגוג את סיום השנה בערב מיוחד שכולו על טהרת הצבע הצהוב, עם מנות ספיישל צהובות באווירת הצבע שמסמל את המאבק להחזרת החטופים. "בשנים קודמות היייתה מוזיקה שמחה עם די ג’י לאורך כל הערב, השנה המוסיקה תהיה רגועה ונעימה", מספר ליאור נעים, בעלי המסעדה. "עובדי המסעדה קשורים מאוד לעומר ולכן ההתמודדות היא לא פשוטה, עומר הוא דמות מובילה במסעדה, הצוות מאוד אופטימי ומתפלל לשובו״.
"לא תפריט מיוחד, לא דיג'יי, סוף שנה ארורה, טוב שהיא נגמרת"
בצד השני של המתרס, וגם את הצד הזה אי אפשר לשפוט כמובן, נמצאים המסעדנים שפשוט לא מסוגלים ולא רוצים לחגוג את האירוע הזה כאירוע חגיגי ומיוחד בשל המצב והדאון הכללי. אחד מהם הוא ברנרדו בלחוביץ', בעלי קבוצת "קפה גן סיפור".
"פתחנו בהדרגה את המסעדות שלנו לפי אזורים", הוא מספר על החזרה האיטית לשגרה. "האמת, לאט לאט המספרים מתחילים לחזור. אנחנו יודעים לראות את כמות האורחים בכל שנה בתקופה הזו, יש הבדלים מן הסתם, גם באווירה ובמצב הרוח אבל גם בממוצע לסועד".
"אנחנו עצובים והלקוחות שלנו עצובים. אבל אנחנו מייצרים קצת שפיות - אולי מדומה אולי לא, אבל שפיות, כדי שנוכל להתמודד עם המצב שאנחנו נמצאים בו כמדינה וכעם. השפיות שלנו והחוזק שלנו ישפיעו גם בחזית על הגיבורים שלנו שנלחמים. אם הם יודעים שפה הכל על מי מנוחות והשגרה נשמרת, זה יוסיף להם מוטיבציה".
אם השגרה פחות או יותר חזרה, ואנחנו יכולים להתמודד עם המצב, מדוע לא לחגוג את השנה החדשה?
"אי אפשר לחגוג סילבסטר עם כל החגיגה מסביב. אבל על השגרה צריך לשמור אז אנחנו 'מציינים' את האירוע עם ספיישלים מינוריים ביותר. לא תפריט מיוחד, לא דיג'יי, סוף שנה ארורה, טוב שהיא נגמרת. את השנה החדשה נקבל עם אוכל מנחם באווירה אופטימית ובתקווה לימים שקטים ולהחזרת החטופים".
עדי ברדה, בלוגרית בת 31 מתל אביב, היא המקימה והבעלים של קהילת "לא פראיירים", שעוסקת, בין היתר, בהנגשה של עולם הפנאי, הבילוי והקולינריה תחת אג'נדה של צרכנות נבונה. דרכה עוברות לא מעט המלצות לבתי עסק ומקומות בילוי. דרכה ניתן גם להבין מגמות.
"ברמה האישית, כבר שלושה שבועות לתוך ההתחלה של הטירוף הזה, הרגשתי שאני חייבת להתאוורר", היא מספרת. "בהתחלה למשהו רגוע ופסטורלי, עגלת קפה, ובהמשך גם למסעדות. הייתי צריכה את זה אבל הרגשתי, שכמו שאני צריכה את זה נפשית, גם בתי העסק צריכים את זה. אנשים לא יצאו ובקושי הזמינו".
"כתל אביבית, כלפי חוץ נראה שיש חזרה לשגרה, אבל זה ברגשות מעורבים. זו גם הסיבה שאפשר 'להרגיש בנוח' עם לחגוג את ערב השנה החדשה. נגיד, ישבתי לפני כמה ימים בבר, כלפי חוץ הכל טוב ויפה, מבלים ונהנים, ואז גיליתי במקרה שאח של אחד הבעלים נפל. השגרה קיימת אבל היא מעורבת במלחמה. שגרה הזויה של להרגיש חוסר נעימות שאת יוצאת ומבלה, אבל מצד שני את גם עוזרת בכך שאת יוצאת, לעסקים האוהבים עלייך ומונעת את הקריסה שלהם, וזה עוזר לתחושות קצת. כמנהלת קהילה, אני מעודדת הכי הרבה שאני יכולה אנשים לצאת, גם אם זה סתם לבר יין או כוס קפה, מה גם שחלק גדול מהעסקים שייכים למילואימניקים או לכאלה שיש להם זיקה כזו או אחרת למלחמה, וזה קצת מקל על תחושות האשמה".
