אתם עוקבים אחריהן ואחריהם ברשתות החברתיות בלי הפסקה, מבלים בהופעות שלהם, קונים קולקציות אופנה שלהן, מחקים ומכינים מתכונים שיצרו, או, לגמרי בצדק, סתם נהנים לספק את יצר המציצנות אחר אורח החיים המסקרן והצבעוני שלהם. אבל מה עם האוכל?
בדיוק למשבצת הזאת נכנס מדור "פה גדול", המדור ששואל את הבלוגרים והמפורסמים (או מציק, תלוי את מי שואלים) את כל השאלות הקלות והכבדות על ההרגלים הקולינריים שלהם: מה הם לא יאכלו בחיים, איפה יהיו מוכנים לאכול כל החיים, ואפילו איזה ירק בחיים לא ייכנס אליהם הביתה. האורח הפעם: דור פלג, בן 25, מפתח מתכונים, יוצר תוכן, יועץ קולינרי למסעדות ומיזמים קולינריים ומעביר סדנאות בישול.
View this post on Instagram
מתחילים!
מה אתה הכי אוהב לאכול?
וואו, יש יותר מדי. מכור לכל דבר שכולל בצקים בצורה כלשהי ולכל מה שמטוגן ופריך. לא עומד בפני זה.
מה לא תאכל בחיים?
אני חושב שהדבר הבאמת יחיד שלא אהיה מוכן לטעום זה בשר כלב. מעבר לזה, אין גבולות.
מה היית מוכן לאכול כל יום עד סוף ימיך?
פסטה, על כל צורותיה. כל כך הרבה רטבים, סוגים, סגנונות וצורות – לא נמאס אף פעם.
משהו שאתה מת לנסות ולא ניסית?
אני מאמין שאם יש הזדמנות לנסות צריך פשוט ללכת על זה. אם יש משהו שהייתי רוצה לטעום ועוד לא הייתה הזדמנות? זה יישמע מוזר אבל בשר חמור. הסיניים נוהגים לומר שהבשר היחידי שטעים יותר ממנו הוא של חד קרן. גם בשר גמל נחשב מדהים ועוד לא יצא לי לנסות!
מה הדבר שהכי הצטערת שאכלת?
וואו, רשימה לא קצרה... אוני (שחלות קיפוד ים), לווייתן, מלפפון ים ועוד. יש דברים שהחך שלנו פשוט לא מסוגל להתמודד איתם, נטו טעם נרכש.
מאכל שאתה לא סובל וכולם אוהבים?
חומוס, עגבניות טריות, טחינה, סלט ירקות... להמשיך?
המאנצ' המושלם?
פשוט צ'יפס טוב. לא מטוגן ומושקע אלא החטיף (למרות שלא אתנגד גם לצ'יפס אמיתי). אגב, אם אין צ'יפס בבית אני פשוט חותך לי פרמזן ואוכל אותה כמו שהיא. וכן, פרמזן תמיד יש!
הגילטי פלז'ר הקולינרי שלך?
נגעת כאן בעניין רגיש... ג'אנק פוד, ובעיקר שניצל תירס מטוגן וריבועי פיצה קפואים. גם שוקולד לבן מקורמל הוא סטייה רצינית מאוד, לא מסוגל להפסיק לאכול את זה
View this post on Instagram
חמש המסעדות האהובות עליך (לאו דווקא בארץ)
לאחרונה אכלתי בקלארו, בית קנדינוף ומסה שהפתיעו אותי והיו פשוט מדהימות. המון זמן לא אכלתי אוכל ברמה ובאיכות הזו בארץ, ונהניתי מכל ביס. בפסקדו תמיד טעים ברמות ואיכותי מאוד, ולקינוח, בקאיאצו (ליד נאפולי) יש את הפיצרייה הטובה בעולם בעיניי, של פרנקו האגדי והכל כך מוכשר – פפה אין גרני. כל ביס הוא באמת חלום, וזו נקודת חובה בעיניי לכל מי שמגיע לאזור.
המקום הכי טוב שאנחנו לא מכירים ואתה כן?
זה לא מקום לא מוכר, אבל כזה שבהחלט כל אחד צריך להכיר. פינת הסנדוויץ' הטוניסאי, ברוגוזין 1, אשדוד (נקרא גם אצל מוריס). פריקסה לא פחות מאלוהי שמוריס מכין ממש כמו אבא וסנדוויצ'ים לפני בית הספר. פריך, חם, טרי, לא שומני בכלל ואוורירי כמו ענן. אבל, יש יחידות בודדות בכל יום ובשעות משתנות – ראו הוזהרתם!
מה אוכלים אצלך בארוחת שישי?
כנראה ריזוטו שהכנתי ואו דג כלשהו במחבת. פשוט, ולא ארוחה גדולה
המטבח האהוב עליך?
האיטלקי, ללא עוררין
מי אתה חולם שיבשל לך? (לא בהכרח שף)
נועה קירל, ואין לי בעיה גם לבשל לה. אני המעריץ הכי גדול!
ג'אנק פוד או מסעדת שף?
תלוי ביום. נאמר שפחות סביר שאסרב לג'אנק פוד
פיצה או המבורגר?
אמא או אבא?
בית קפה אהוב ואיזה קפה אתה שותה?
אני כמעט ולא יושב בבתי קפה, אבל אם יש מקום שאני כן יושב בו המון זה "מולי", רשת גלידריות (גילוי נאות: אני גם מנהל השיווק שלה). כמעט תמיד תמצאו אותי שם עם קפה קר ביד או אייס קפה. קח סקופ מתנה – אני לא מסוגל לשתות קפה חם, בשום צורה.
בר אהוב?
זה הזמן לספר שאני לא שותה אלכוהול?
אז מה תשתה?
סביר שאחפש משהו טעים בתפריט, אם יהיה מוקטייל מגניב – תמיד בעד לנסות
היעד הקולינרי הכי שווה שהיית בו?
לבי במזרח (טוקיו) ואנוכי במערב (נאפולי). במכלול, לגמרי טוקיו.
הדבר הכי מוזר שאכלת בחו"ל?
אני חושב שלווייתן. דמיינו את הסטייק הכי צמיגי אי פעם, בטעם של דג. כן, רע בדיוק כמו שזה נשמע!
בנוסף ללווייתן, גם אוני, שזה שחלות של קיפוד ים. במזרח זה נחשב כמעט לכבד האווז של הים, חומר גלם יוקרתי וגם יקר מאוד, אבל זה בהחלט טעם שצריכים להתרגל אליו. ראו הוזהרתם.
יעד קולינרי שאתה חייב לטוס אליו ולא היית?
דנמרק, ארצות הברית, דרום אמריקה ועוד... אין לזה סוף!
View this post on Instagram
אינסטגרם או טיקטוק?
אני פעיל בשניהם, ולרוב מעדיף את האינסטגרם – פלטפורמה יותר עמוקה ואישית, שבאמת נוצר בה קשר עם אנשים נוספים. מאידך, אי אפשר שלא לאהוב את הקלילות וההומור שבטיקטוק, שבחלק גדול מהפעמים גם יוצאים משליטה.
כמה שעות אתה משקיע ביום ברשתות החברתיות?
חייב לחשוף? זמן המסך שלי בפלאפון עומד בממוצע על 15-16 שעות ביום. מתוכן, בסביבות 7-8 ברשתות עצמן, והשאר דברים אחרים שקשורים אליהן – מענה להודעות (רק מי שמתעסק באינסטגרם יודע כמה שעות הדבר הזה לוקח), צילום וכתיבת תוכן, עריכת וידיאו, קריינות לטיקטוק, שיתופי פעולה וכדומה. בקיצור – הרבה יותר מדי!
ההודעה תגובה הכי מרגשת שקיבלת
בכל פעם שמישהו או מישהי כותבים לי שבזכותי הם נכנסו למטבח, התחילו לבשל, התגברו על הפחד והתאהבו בבישול, או שמתכונים שלי הזכירו להם ולבני המשפחה שלהם זיכרונות ילדות או אנשים שהלכו לעולמם. אין מרגש כזה!
ההודעה תגובה הכי רעה שקיבלת
על טיקטוק כבר דיברנו? בימים כמו אלו שלצערי היד כל כך קלה על המקלדת, לפעמים משתמשים מרגישים בנוח לרשום כל מה שעולה לרוחם ולזכור שבצד השני של המסך, מאחורי העוקבים והמספרים – יש בן אדם, בדיוק כמוהם, שיושב בסוף היום וקורא את התגובות שלהם. אין לי תגובה אחת ספציפית בראש, אבל היו לא מעט, מהעלבות על המראה החיצוני ועד לזלזול בידע המקצועי וקללות.
ההודעה תגובה הכי הזויה שקיבלת
בסרטון טיקטוק על הכנת קרמל מלוח מישהו איחל לי להידקר על ידי מחבל (אין לי מושג, אל תשאלו)
מה השאיפות שלך?
להנגיש את הבישול ולגרום לאנשים להבין שמטבח הוא דבר פשוט. כמו כל דבר, נכון, יש רמות שונות, אבל אני מאמין שכל בן אדם עם מספיק סבלנות יכול להיכנס למטבח ולהכין בו דברים באמת מדהימים. אסור לפחד מהמטבח, וכולם יכולים!
כן או לא:
טיפים – כמובן, כשמגיע מגיע, ובגדול (זו עבודה קשה בטירוף). אבל, בתנאי שזה אכן מגיע למלצר.
חלוקת מנות – ברור. מאפשרת לטעום מגוון גדול הרבה יותר בלי לשבוע ממנה אחת. דרך חיים!
לשבת לבד בבר או מסעדה – כן, ואפילו לטוס לחו"ל לבד. דורש להתרגל, אבל חוויה מיוחדת ומדהימה.
כשרות – לא. פשוט בעד שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.
סודה – עוד לא הגעתי לגיל הזה
אבוקדו – אני מתנצל אבל לא. פשוט לא.
מיונז – יש מי שיענה לא?
מרציפן – כן, כן ושוב כן. אחד הדברים האהובים עליי!
ג'חנון – אוכל כשאין ברירה, קצת סתמי לטעמי
גפילטע פיש – בעבר אכלתי ואהבתי, עד שהטעם באוכל קצת שודרג. היום – לא מסוגל לגעת בזה
בייקון – לא, ולא מטעמי כשרות. אוברייטד רציני מאוד בעיניי, וניסיתי המון!
כמהין – כן. כמובן שעדיף בגרסה הטרייה, העדינה והאמיתית, אבל גם המחיות או השמנים זה בסדר (שביניהם לבין כמהין אמיתי אין שום קשר, אגב).
