"הישרדות": שירה שרה שיר עצוב

זהו, חברים. עשינו זאת. כלומר כמעט, כי עוד יש לנו משדר סיום לא מותח במיוחד לפנינו, ועדיין - כפי שאומרת אופירה אסייג (ליהוק נפלא, אגב, לעונת ה-VIP הבאה) - כשמגיע מגיע. אם הגעתם עד לכאן כנראה שגם אתם צלחתם את העונה הנוכחית של "הישרדות", שהתחילה אי אז באוקטובר, כשבעולם היה שלום, הקורונה עוד עניינה מישהו, ורייזר ראמון ניצח את ה-123 קיד.

הרבה מים עברו מאז בנהר של פגאסה, שבט לא לגמרי קלאסה, והנה אנחנו במועצת שבט אחרונה ואף היא לא מותחת במיוחד. גם המודחת האחרונה של העונה, שירה פרבר, ידעה שהאפשרות שתשתלב בשלישיית הגמר לא גבוהה במיוחד. כמוה גם הצופים בבית ידעו שסיכוייה קלושים. אבל כמו בכל דבר כך גם על אי, יש הליכים פורמליים שצריך לעבור ואין דרך יציאה אלא דרכם.

וכך יצאה לה לדרך מועצת שבט אחרונה, שמתחילה דווקא באופן אופטימי כשאנחנו נחשפים לזהר שטראוס, המקולח והמטופח, לאחר שהפך חבר רשמי בחבר המושבעים ובתקווה גם שרף את מקטורן הטורקיז בצבע בחילה, שליווה אותו במשחק ואותנו בסיוטים. קצת לפני שמתחיל סשן המריבות השבועי, גיא זו-ארץ הופך מדריך ויפאסנה ומבקש מארבע השורדות האחרונות לחשוב על כל שעברו במהלך שהותן על האי.

כדי לקבל הצצה דרמטית אל שעובר בראשן של ג'קי, אודליה, שירה ואלה, אנחנו מקבלים מונטאז' דרמטי, בליווי השיר "חופשייה" בביצוע שרית חדד. "רוצה להיות חופשייה", שרה לנו מלכת הזמר המזרחי, לרקע אימאג'ים שמציגים באופן ברור כיצד המבט בעיניהן של המשתתפות הלך ודעך ככל שהתקדמה העונה הזו, עם כל מועצת שבט רעילה או שיר שכולו חריזה לטף שיובל המבולבל תקע להן בראש במשך ימים. ממש כמוהן, גם אנחנו רוצים להיות חופשיים כבר מהעונה הזו, ועל כן נקודות ההזדהות בינינו ובין השורדות רבות.

מכאן אנחנו עוברים לשלב השאלות מהקהל, או מחבר המושבעים אם נדייק. דודו אוואט אומר לעזאזל הפורמט, הופך את "הישרדות" לתוכנית שידוכים ושואל את ג'קי איזה גבר היא רוצה - חזק או חלש ממנה. לא שאלה מעניינת במיוחד, בטח לא כמו זו שהפתיע גדי והפנה אל שירה. "מי את באמת?", תוהה המתמודד שהרגיל אותנו לסטנדרט הגותי בסגנון "היית רוצה להיות בבית אבות? יש פעילויות?", "מה ההבדל בין אוקראינה לרוסיה?" ולחלוקת אסטרטגיות לתוכנית A, B ו-G.

זה כמובן מחזיר את פרבר לטראומות הילדות שלה, אבל הן כאין וכאפס אל מול הווידוי של אלה הבוכייה, על כמה ריאליטי "המירוץ למיליון" לא הביא לה רווחה כלכלית (או הכנסה כלשהי) ורק הותיר אותה מלאת טראומות וצלקות. זה היה רגע באמת עצוב ומפכח שסיפר לנו הרבה על מציאות ישראלית, חוויית זרות ושונות ושקרים של תעשייה שמספרת לכם שכל מי שעל האי הוא "אדם חשוב מאוד" ולא "אישה שעובדת 12 שעות ביום כדי לגמור את החודש".

אחרי שגדי מתאושש מהדמון הפילוסופי שנכנס בו וגרם לו לייצר שאלות מעניינות באופן כמעט רהוט, הוא שב לפורמט רגיל ומתעניין באשר להעדפה של ג'קי בחיים כחתול או ככלב, לו לא הייתה בת אנוש.

ואז זה מגיע: הרגע בו ברית הנשים נקרעת, אחוות הסיסטרהוד הופכת לריב מטורף ומעיק במיוחד, בעניין פתק שנעלם או לא נעלם מהתיק של ג'קי, הקשר של אודליה להיעלמות ותהייה משונה מאוד של שלוש מהשורדות - מדוע שירה פרבר פשוט לא מוותרת על המקום שלה בגמר. למה? כי אחרי חודש וחצי על האי (ושש שנים שלמות על המסך) גם היא רוצה לשבת באולפני פתח תקווה במוצאי שבת ולפנטז על זכייה במיליון שקלים. למה זה כל כך מוזר להן?

את העונה חותם שיר היתולי נוסף של יובל, אשר מסכם את שעברו השורדות והשורדים ואפילו מזכיר לנו שהייתה נציגות בוזגלואית בתוכנית, אי אז בתקופת מלחמת המפרץ. לפחות היא זכתה לאזכור, כי את העובדה שהנרי דוד היה חלק מהפארסה הזו כבר רבים הספיקו לשכוח. "בואנ'ה", אומרת אודליה ברגע של הארה. "אנחנו העונה הכי מיוחדת בתולדות 'הישרדות'!". ובכן אודליה, כשאת אומרת מיוחדת את בעצם מתכוונת ארוכה, נמרחת, מתמשכת ובלתי נגמרת, וכזו שנשלטת על ידי שלושה אנשים מעניינים והמילה "חור של תחת" שנאמרה בה בממוצע 33 אלף פעמים.

לבסוף שירה מודחת, מאחלת הצלחה לכל השורדות (דבר שהסתברותית פשוט לא יכול להתרחש במציאות) ומבטיחה להיות עם כולן בקשר, אף שהן רמזו לה וביקשו ממנה שלא, בכל דרך נון-ורבלית אפשרית.