"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

"שנות ה-90": ממשיכים לקבע סטריאוטיפים בנאליים

סדרת ההמשך של "שנות ה-80" נועדה אף היא להחזיר אותנו לעבר ולהוכיח שאפשר להשתדרג ו"לצאת מהשכונה", אך בפועל מדובר בסרט בורקס מיושן שלכל היותר מהנה יהיה לצפות רק ביום העצמאות כדי לגחך על סטיגמות מיושנות על ארץ ישראל השנייה

,עודכן
0השמעה
מתוך "שנות ה-90", צילום: ללא קרדיט

כשסרטי בורקס, קומדיות עממיות ודרמות עדתיות מתיישנים, הם הופכים למסמך היסטורי שמעביר מדור לדור סטיגמות נפוצות על מגזרים, עדות וקהילות כפי שנחרטו בזיכרון הציבורי. לרוב, מה שמייחד את היצירות הללו הוא סביבה פרה מודרנית שבה פועלות דמויות מוקצנות המדברות במבטא כבד עם שיבושי שפה.

אבל המציאות החברתית כיום רגישה מאוד, ולפיכך סטריאוטיפים בנאליים נפוצים בעיקר בקומדיות תקופתיות. רגע אבא, כל ההקדמה המתפלצנת נועדה כדי לדבר על"שנות ה-90"- סדרת ההמשך של משפחת אסייג. בטח אבא, תן לו אבא.

לאורך חמש עונות היתה "שנות ה-80" סדרה על האמסלמים והמכלופים, ולא הסתירה זאת לרגע. היא לקחה דמויות שכונתיות - חנווני, ספר, רב, פרחח וכדומה - והלבישה עליהן סטיגמות מגחיכות ופוגעניות. לכל אורכה היא השתמשה בהומור מקופחים עדתי קלאסי, והקפידה על חוקי הז'אנר עד רמת רומנים בלתי אפשריים בין מזרח לאשכנז. נוסף על כך, הסדרה המצליחה שכתב מני אסייג השתדלה לרמוס את הממסד היהיר והאליטות השולטות, תוך ליטוף תחושת הקיפוח של הצופה.

השקת הסדרה שנות ה-90 // צילום: משה בן שמחון, באדיבות רשת 13

מני אסייג לא מעורב עוד בסדרה שאותה יצר, ולמרות זאת גרסתה החדשה, "שנות ה-90", ממשיכה בדיוק את אותו הקו. את מקומו כיוצר וכתסריטאי ראשי תפס דניאל אסייג, שמגלם על המסך את אביו בצעירותו. העלילה העונה: משפחת אסייג מאלצת את שלום להתחתן עם חברתו הבריטית, שאיתה הוא לא מסתדר, אבל כן הכניס להיריון. על פי פרק הבכורה הכפול, ששודר ביום חמישי, השינויים מינוריים - ההומור העדתי נשאר ורק הפך לילדותי יותר ומעיק פחות.

מה הבעיה? אז ככה, אבא: גם בעשור החדש הדמויות כולן קריקטורה מוגזמת, עממיות במובן המגוחך של המילה. אחד מחנך את בנו בעזרת הצלפות חגורה מעור, אחרים מנסים לשרוד בכל מחיר, והאשכנזי מוכר סיגריות מזויפות לנזקקים וכשהעסק מסתבך מפיל את הצרות על המזרחי. נשמע נדוש כאילו אנחנו עדיין חיים בניינטיז וסנדי בר ויעל בר זוהר מתחרות ביניהן בפריים טיים.

"שנות ה-80", וכעת גם "שנות ה-90", נוצרו כדי להגחיך סטריאוטיפים ולהוכיח, באמצעות סיפור חייו של שלום אסייג, כי אפשר לצאת מהשכונה, להשתדרג ולהצליח. אך "שנות ה-90" היא לא שדרוג, ורק ממשיכה לקבע סטיגמות מיושנות על ישראל השנייה.

שנות ה-90, רשת, חמישי 21:15

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר