תנו לנו עוד מנוכל הטינדר

זו הייתה מהדורה נדירה אמש (רביעי) של "ארץ נהדרת", ורק בסופה אפשר היה להבין למה. בכמעט שני עשורים שהיא נמצאת באוויר ומכהנת כמהדורת החדשות האלטרנטיבית של המדינה, קשה לחשוב על פרקים שבהן הביקורת הפוליטית שלה כוונה כלפי לא יותר מאשר שר לא ממש מעניין בממשלה מכהנת או חבר כנסת מהאופוזיציה. ראש הממשלה, שר החוץ ואפילו שר האוצר - דמות בולטת בשבוע שבו עליות המחירים היו נושא בוער בכל שיחת סלון או מפגש חברתי - נעדרו מפאנל המהדורה הפעם.

זה אומר לא מעט על העונה הנוכחית של "ארץ נהדרת", שמגיעה אחרי רצף עונות אשר ניסו לעקוב אחר טרלול מערכות פוליטי ולהשתוות לו, וכעת מתמודדת עם הדבר הכי קרוב לשגרה בנוף הישראלי. זה אומנם מספק פחות רגעים קומיים שמבוססים על המציאות הפוליטית, אבל זה מאפשר ל"ארץ נהדרת" להתמקד בתופעות תרבותיות ברחוב הישראלי. זה לא מקרי שהמערכון החזק והמדובר ביותר בעונה הנוכחית הוא מערכון ההייטקס. ואפילו הוא לא היה נוכח בתוכנית של אתמול כדי להותיר מקום לכוכב השבוע,סיימון לבייב, האיש שאותו מכנה נטפליקס "נוכל הטינדר".

הטיזרים נראו מבטיחים, מריאנו אידלמן נראה כבחירה מושלמת לגלם נוכל שרמנטי, והוא אכן גילם היטב את לבייב על מבטאו, חלקלקותו ושיבושי הלשון שלו. רק חבל שהוא הפציע לדקות בודדות בלבד, כחלק ממערכון (מצוין, יש להגיד) על בעיה שאנשי חדשות מתמודדים עימה בימים אלה: מחסור בחומרים שעוסקים בקורונה. אילן לוקאץ', בגילומו המדויק של רועי בר נתן, חיפש את ה"טפלונים", האנשים שאינם נדבקים בקורונה, ומצא שאין כאלה באמת וכי אצל כולנו זה רק עניין של זמן עד שניתקל בנגיף. נוכל הטינדר הבטיח שהוא עמיד לקורונה, והתברר שהוא כזה בערך כמו שהוא אמיד. זה היה חיקוי מצוין, והוא הותיר טעם של עוד. אולי אפילו חבר פאנל לתקופה?

בשאר הזמן התמקדה "ארץ" באופן כמעט בלעדי בפרשת פגסוס. מערכון הפתיחה, שבו אנשי המשטרה תרים אחר מישהו לרגל אחריו כמו היה תוכנית טלוויזיה, היה מדויק, שני רק למערכון הענתיקה־פון של ליברמן, שבו הציע שר האוצר למכירה מבחר דגמי טלפונים מיושנים אך בלתי ניתנים למעקב, כי "רק אדם טיפש מחזיק בטלפון חכם".

הקטעים הפחות חזקים היו אלה שכללו את שופטי "אקס פקטור", אביב גפן ומרגול, מתווכחים על טיב שירו שלהנציג הישראלי לאירוויזיון, מיכאל בן דוד, בחיקוי מעט מיושן וסטריאוטיפי. גם אתי כרייף, שהחזיקה את המהדורה הקודמת של התוכנית על כתפיה, הרגישה די מיותרת כאן, אף שנראה שהיא הולכת להיות דמות שתבקר אותנו תכופות.

רוני אלשיך היה דמות הגיונית להעלות מן האוב, לאור העובדה שהמחדל המשטרתי האמור התרחש בעת שכיהן כמפכ"ל המשטרה. אך גם דמותו וגם הדמות של השר לביטחון פנים, עמר בר־לב, לא מסוגלות לייצר זהב קומי.

על משבצת הזהב הקומי ישבה אמש דמותו של דודי אמסלם, מייד לאחר שניצח ב"מאסטר שף VIP" ורגע אחרי עוד הצהרה אומללה ומיותרת שמקשרת בין אשכנזים לגזענות. אמסלם של אלי פיניש הוא חגיגה, וניכר שגם פיניש עצמו מתקשה שלא לצחוק מהחופש שהדמות מאפשרת לו. האם החיקוי הלעגני קשור לאוריינטציה הפוליטית שלו? כנראה שכן, אבל בתקופה שבה הידבקות בקורונה הפכה מנושא חם לאייטם שגרתי, תוכנית כמו "ארץ נהדרת" זקוקה יותר מתמיד לדמויות קיצוניות שיתניעו את מנועי הקומדיה שלה.