נכון, העונה השנייה של "אופוריה" מאכזבת, אבל זנדאיה היא פשוט וואו

לא בטוח שזה אמור להיות סימביוטי, אך זה מה שקרה. ממש כמו שגיבורת הסיפור, רו בנט, מרגישה קצת אבודה בעולמה, ככה בדיוק מרגישה העונה הנוכחית של "אופוריה". רגע, השתמשתי במילה קצת? כי התכוונתי הרבה, נגיד הרבה כמו כמות האיברים המוצנעים שנראו בסדרה מאז תחילת העונה.

אמנם כבר מראשית ימיה הורגלנו לקבל מ"אופוריה" מנת יתר לווריד של סמים, אלימות, אובססיה לעירום ומיניות מוחצנת, סאטלות הזויות וסצנות אמנותיות חסרות תכלית, אך נדמה כי העונה השנייה בדרמת הנעורים האפלה של HBO קפצה כיתה ואיבדה את הדרך.

עונת הבכורה זכתה להערצה ולהערכה, הפרובוקציות סיפקו קרקע להצפה של בעיות נפשיות בקרב צעירים, כל פרק העמיד במרכזו דמות משנה אחרת, למדנו על השוני ביניהן, על השריטות והאהבות, והכל השתלב לנרטיב חתרני, מוקצן, ויזואלי וקלישאתי של התבגרות נעורים.

אבל לעונה השנייה יש טעם של טחינה גולמית. החרדות וההתפתלויות מובילות את הדמויות במעגלים לתוך עצמן, והווייב משדר איטיות כללית - פחות עלילות משנה, פחות דיאלוגים, יותר תזוזות איטיות בצילום ובעריכה, מוזיקה מלנכולית ומחסור בנצנצים.

במשך ארבעה פרקים הידרדרה "אופוריה" בקצב מדאיג, עד שהשבוע נפל עלינו פרק 5, שהיה יוצא דופן בכל רבדיו. הוא התמקד בדמות הראשית, רו הנרקומנית, שמצבה הידרדר לשפל חדש ובמשך יממה דרמטית התעקשה לברוח מהמציאות וחוותה תסמיני גמילה כואבים. ההתרחשויות הטיחו בפרצופה את מלוא ההשלכות שנוצרו כתוצאה מהשימוש האינטנסיבי שלה בסמים, וגם את ההשפעות על סביבתה.

הפרק נבנה על עוצמתה של הדמות והנפיק רגעי מתח, חרדה, חמלה, פחד, ומה לא. לאורך כולו נעה זנדאיה על ספקטרום רחב של רגשות בתצוגת משחק נדירה, אפילו מושלמת. תודיעו לאמי שאין טעם לפתוח מועמדויות לטקס הבא - אפשר לשלוח לזנדאיה את הפסלון בדואר. למרות שהיא מתה שתחשבו עליה ככה, "אופוריה" היא לא סדרה מתוחכמת. וכשהיא מנסה להתחכם זה מטופש מדי. בדרך כלל היא טובעת בשלולית של קלישאות חבוטות על משמעות קיומית ורצון לפרוץ גבולות ולשבור תקרות. היא מסתכלת לדור הזומרים ישר בעיניים, ובו בזמן קורצת למבוגרים ומתריסה בפני שמרנים.

מאחורי הפרובוקציות "אופוריה" היא סדרה על התמכרויות. כל דמות מכורה למשהו; אוכל, טיפוח, מין, סמים, תשומת לב וכד'. כולם מכורים, מצהירה הסדרה הכי פרובוקטיבית בטלוויזיה. ואם אתם מאלה שהתמכרו לתחושות שנוצרות בגוף בזמן הצפייה ב"אופוריה", אולי הגיעה העת לחשוב על גמילה.