"אחד על אחד": מריחת זמן עם תומר קאפון

אין משפחה אחת שדומה למשפחה אחרת, ובדרמה החדשה שעלתה אמש בכאן 11, "אחד על אחד", הדבר בא לידי ביטוי דרך דמותו של מוטי (תומר קאפון). מוטי הוא בחור צעיר שאיבד את אמו בתאונה בבוליביה. יש לו אח גדול (יפתח קליין), שבדרכו לרדת מהארץ עם משפחתו לארה"ב. עם אחותו (שירה גפן) הוא לא בקשר טוב ועם אביו הוא בקושי מדבר עוד מנעוריו, לאחר שנטש את המשפחה.

מות האם מסמן את התפרקות המשפחה, ומהווה עבור מוטי את נקודת ההתחלה לבגרות, לעצמאות ולהגדרה עצמית. יחסיו עם אחיו הבכור אמביוולנטיים: מצד אחד הוא אוהב אותו ורואה בו אבא, מצד שני הוא כועס עליו שהוא משאיר אותו כאן כמעט לבד לדאוג לאב, שהיחסים איתו טעונים מאוד.

מוטי עובד כמורה פרטי. הוא מגיע לבתיהם של ילדים ונחשף למשפחות אחרות, לצורות הורות שונות ולילדים שמתמודדים עם החיים בצורה שונה ממה שהוא מכיר. לאט-לאט הוא דולה מהמפגשים האלה סיפורים שאותם הוא כותב למגירה וחושף אותם בפני מעיין, בחורה שהכיר בעבודתו בקפה, שעומדת להתחתן בקרוב.

"אחד על אחד" בונה את הדמויות שלה באיטיות - בעיקר את דמותו של מוטי. הוא לא מרבה במחוות, הוא בעיקר זה שמביט מהצד אל הסביבה וקולט את התלמידים שלו, מה מניע אותם, מה דוחה בעיניו בהתנהגות שלהם ומי זקוק לחמלה ממנו. אגב, הליהוקים של הילדים שאותם הוא מלמד טובים מאוד.

הדרמה עובדת היטב, אבל נופלת לעיתים בהאכלה בכפית של הצופה, למשל כשמוטי אומר לאחייניותיו באמבטיה שאבא שלהן הוא כמו אבא בשבילו. אין צורך בזה, תומר קאפון משחק מספיק טוב בשביל שיבינו את זה גם בלי שיגיד את זה במפורש. גם תקלות אחרות, למשל כשהוא נותן למעיין את מספר הסלולרי שלו והיא מתקשרת אליו והוא עונה בטלפון נייח, קצת מפריעות בעין.

"אחד על אחד" מספרת סיפור שאפשר להזדהות איתו, אבל היא מורחת אותו יתר על המידה. ארבעת הפרקים שבהם צפיתי דורשים הידוק רציני כדי להחזיק את הצופים מול המסך ולגרום להם להמשיך לפרקים הבאים. הדמות של מוטי זקוקה לדחיפה כדי שיקרה לה משהו - ובתור צופים לא תמיד יש לנו סבלנות לחכות שזה יקרה.

"אחד על אחד", כאן ‭ 21:15 ,11