"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בפריים טיים שלכם: לחיצת יד עם מחבל

החיילים רצו להתנצל בפני משפחות ערביות על שפשטו על ביתם במסגרת תפקידם • ההתנצלות לא התקבלה, אבל הכתבה שודרה

,עודכן
צילום: מתוך הכתבה // ההתנצלות לא התקבלה, בוא נשדר את זה

בממלכת הטוויטר פרוצת הגבולות ישנם אנשי ימין שמכנים את ערוץ קשת 12 "ערוץ בשירות האויב". מדובר בביטוי קיצוני לכל הדעות, אם כי לאחרונה בעת זפזופ תהיתי אם אכן לא נפלתי על ערוץ "אל ג'זירה" בטעות, והופתעתי לגלות שלא.

אוהד חמו ליווה שני ישראלים ששירתו ביו"ש, על מנת שיפגשו את המשפחות הפלשתיניות שלבתיהן הם נכנסו במהלך פעילותם הצבאית, ובפרט את ילדי המשפחות אותם הם העירו באישון לילה. שניהם התעקשו שלא מדובר היה בפעילות מבצעית לסיכול טרור אלא במעין אימון שכלל הצקה והפחדה של משפחה תמימה. ככה לוחמי צה"ל מוצגים בכתבה – לא כמגני ישראל מפני פיגועים וטרור, אלא כצבא קלגסים שמתעלל להנאתו במשפחות תמימות, בדגש על ילדים.

מעניין לציין שאחד משני החיילים התחבא מאחורי שם בדוי ("רועי") ופנים מטושטשות, אבל לא נתקל בבעיה מיוחדת לרוץ ולספר את קורותיו ל"שוברים שתיקה". שני החיילים שלנו גם זוכרים בדיוק מצמרר את הלילה הנורא ההוא, אם כי בפועל הם לא מצליחים למצוא את הבית המדובר כי "הכל נראה אותו דבר". אבל מי שראה את הכתבה המדוברת ודאי לא זקוק לתזכורת, נכון?

"רוב הדברים פה נראים אותו דבר" // צילום מסך
"רוב הדברים פה נראים אותו דבר" // צילום מסך

לשאלות הקשות לא מצאו הכתב ועורכיו מקום בכתבה ולבדיקת העובדות לא נמצא צידוק. כנראה היה חשוב להם ממש להעלות את הכתבה בכל מחיר, כי זמן קצר לאחריה חשפו חבריהם ל"ציד" את האמת מאחורי אותן כניסות ליליות לבתים (ספוילר: חשיפת אמצעי לחימה, תיראו מופתעים), כשהם גם מזהים את "רועי" בשמו האמיתי. האזור בחברון שעליו דיבר "רועי" בכתבה הוא למעשה מוקד זריקת אבנים לעבר עמדות צה"ל ותושבי חברון היהודים. הייתם מאמינים?

אבל למה למהר ולהסיק מסקנות בוטות על מה שנדמה ככתבת יחסי ציבור ל"שוברים שתיקה", כשאוהד חמו וגיבוריו עושים זאת בשבילנו, בעודם פוגשים מחבל משוחרר שישב 15 שנה בכלא הישראלי לשיחת חולין נעימה.

שיחת חולין עם מחבל // צילום מסך
שיחת חולין עם מחבל // צילום מסך

"על מה?", הם שאלו אותו, והוא השיב "יריתי על מתנחלים". כדי שלא יהיה צל של ספק, הוא גם הבהיר לשניים כי הוא לא מתחרט על מה שעשה, וכמתבקש מהסיטואציה (?!) הוא זוכה מהם ללחיצת יד חמה, כאילו היה מדובר בחבר ותיק שפגשו במקרה באמצע הדרך.

בסוף הכתבה מתברר שהמשפחה הפלשתינית בכלל לא מעוניינת לפגוש את החיילים המתחרטים. התרפסות חיילינו נתקלת בחומת גאווה, ככה שלא רק שחיילי צה"ל יוצאים הרעים בסיפור כי מנעו טרור במסגרת תפקידם, בני המשפחות הם הגיבורים האמיתיים שלא מוותרים על כבודם.

אין סיכוי שכל זה שודר בערוץ ישראלי, נכון? ובכן, הפתעה!

אין מחילה, תרתי משמע // צילום מסך
אין מחילה, תרתי משמע // צילום מסך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר