מי היה אריק שרון: הדוקו שמנסה לתת תשובות

20 שנה חלפו מאז נבחר אריק שרון לראשות הממשלה, ובכאן 11 עלו עם דוקו בשלושה פרקים שעוקב אחר חמש שנות כהונתו בתפקיד ואחר השינויים הגדולים שעשה בתקופה זו.

הסדרה מתחילה בפסטורליה של חוות השקמים, ביתו של שרון. מתוך הבית - שלא ברור אם זה ביתו או בית דומה - נשקפים בחלון שדות. הפסטורליה מופרת בתמונות ובעדויות קשות מההתנתקות, שנותנות אגרוף בבטן לכל מי שצופה, ללא קשר לדעה פוליטית כזאת או אחרת.

הניגוד החד בפתיח אולי בא יותר מכל לסמל את המהפך שחל בעמדותיו של שרון, הגנרל הלוחם ויקיר הימין שהפך לראש ממשלה, וככל הנראה מהקריירה המפוארת שלו דבר אחד ייזכר יותר מכל -ההתנתקות.

הסדרה שיצר לוי זיני מתארת נקודות שונות בביוגרפיה של שרון מילדותו ומנעוריו, דרך הישגיו הצבאיים מימי ה־101 ועד מלחמת יום כיפור, וכן את שנותיו בפוליטיקה. את הסדרה מלווים ראיונות של אנשי לשכתו, בנו גלעד, יריבים ועיתונאים.

נדמה שהשאלה הגדולה שעליה מנסה הדוקו הזה לענות היא מה גרם לשרון שהיה אבי ההתנחלויות, איש ארץ ישראל השלמה, בן בית בקרב אנשי ימין ואימת הערבים, להפוך את עמדותיו וליזום את אחד המהלכים השנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. במילים אחרות, כפי שמגדיר זאת זיני, האם מדינת ישראל ניצחה את ארץ ישראל או ארץ ישראל ניצחה את מדינת ישראל? על השאלה הזאת הוא עונה בפרק האחרון.

הדוקו מנסה להישאר מאוזן ומציג את שרון שלפני ההתנתקות ואת זה שאחריה. הוא מציג את עמדותיו של שרון נגד הטרור הפלשתיני ונגד ערפאת בפרט, ומסביר כיצד פעל לאורך השנים כדי למגר את הטרור. הוא בעיקר מזכיר למי ששכח, שבעצם הנחת גדר ההפרדה, למשל, יצר שרון מציאות וקבע את גבולות הארץ ממזרח, גם אם לא באופן רשמי.

נדמה שיותר מהכל, הראיונות עם מקורביו של שרון ב"פורום החווה", נותנים תמונה טובה יותר ממה שידענו עד כה על האיש. היתה לו רגישות גדולה מאוד לאנשים שבסביבתו, הוא התעניין בחייהם הפרטיים והקשיב בקשב רב לעצותיהם.

הדוקו מלא בקפיצות זמן קדימה ואחורה. שלל תאריכים ואירועים מופיעים על המסך בניסיון לתת חומר רקע ולהעמיק, אבל זה יוצר קצת בלבול וחוסר מיקוד בסיפור שזיני רוצה לספר.

מי הוא שרון?נדמה שלאורך השנים התשובות משתנות כפי שהוא השתנה, והדוקו הזה כמעט שלא מחדש לנו דבר. "אני קודם כל יהודי, וזה הדבר הכי חשוב לי", היה אומר שרון בפתח נאומיו לאורך שנים. הוא ראה את עצמו חלק מהמורשת היהודית שהיתה לפניו ושתמשיך גם אחריו. כשהגיע לתפקיד ראש הממשלה הבין שרון שזוהי הפסגה ומכאן אין לאן לעלות יותר, וזאת כנראה אחת הסיבות שראה בתפקיד הזדמנות היסטורית להשאיר חותם מבחינתו ולהיכנס למורשת שאותה ראה לנגד עיניו.

"שרון" מנתח את המהלכים שעשה שרון בפרספקטיבה של זמן. בחלוף שני עשורים נדמה כי כל הישגיו של שרון, לפחות בתחום המדיני וכלפי הפלשתינים, נמחקו כליל או לפחות לא נשאו פרי. אפילו בקרב אנשי ימין שראו בו כמי "שהמיר את דתו" מדברים עליו היום בצורה קצת יותר מפויסת.

מי שזוכר, ג'ינגל הבחירות שלו היה "רק שרון יביא שלום, שלום שישמור עלינו". אין ספק שהוא רצה לעשות היסטוריה - אבל מאז, כל השאר היסטוריה.