במקום איחוד מרגש של כוכבי "הארי פוטר", קיבלנו דוקו מאחורי הקלעים משעמם

לקסם הבא אני אצטרך כמה מתנדבים שירצו להשתעמם מול הטלוויזיה, חנונים ואאוטסיידרים - תורידו את היד בבקשה.

"זה לא מרגיש שמגיע לנו איחוד", אומר בכנות רופרט גרינט (רון) לדניאל רדקליף (הארי פוטר) ולאמה ווטסון (הרמיוני), כששלושתם יושבים במה שאמור היה להיות מפגש הפסגה של האיחוד. "לא מרגיש שעבר מספיק זמן", וזה מסכם די בגדול את היעדר ההצדקה ותחושת החוויה החסרה שעוד תגיע בהמשך פרק האיחוד של סדרת "הארי פוטר".

"הארי פוטר: ספיישל האיחוד", שנועד לקדם את HBO מקס ושעלה השבוע גם ב־yes בישראל, מנסה להחזיר את מעריצי הסדרה לעולם שיצרה ג'יי. קיי. רולינג, שגרם להם להתנפל על חנויות הספרים בזמן שאנשים דיברו על "מות הקריאה". רולינג גרמה למאות מיליונים להבין את כוחה של הכתיבה - וסדרת הסרטים הלא לגמרי אחידה ברמתה רק הפכה את התופעה להצלחה מסחררת.

הפתיחה מבטיחה: הזמנות מסתוריות מוצאות את כוכבי הספיישל בחיים האמיתיים - במונית, בבית הקפה ובספרייה, קטר הרכבת ממתין לקחת אותם להוגוורטס מרציף 9 ושלושה רבעים - ולקחת אותם להיכן שלא קורה הקסם. המפגשים האישיים של שחקני הסדרה שהפכו לבוגרים, בלשון המעטה, לא ממש מגיעים לאיזה שיא.

מה קובע איזו סדרה זכאית לאיחוד חגיגי? מספר הסרטים שהופקו? מספר השנים שעברו? אחרי שתצפו בספיישל האיחוד, תגלו שהתשובה היא - אם הצמא קיים שם.

על פניו, 20 שנה מאז "אבן החכמים" ובחלוף שמונה סרטי "הארי פוטר", ניתן לשער שהגענו לציון הדרך שיכול להצדיק אירוע חגיגי, אך בהשוואה לספיישל האיחוד של אותה הזכיינית ל"חברים" - העסק צריך כמה שיקויים טובים כדי לשחזר את הקסם. בספיישל האיחוד של "חברים" הגיעו מאות מיליוני מעריצי הסדרה עם געגוע לחברים עצמם, עם רצון אדיר לגלות איפה הם היום. בת'כלס, כאן זה פחות איחוד מרגש ויותר דוקו־סיכום מאחורי הקלעים, שנוסע בציר הזמן ומסמן "וי" על סיפורים שיעניינו את מעריצי הסדרה בלבד.

אולפני וורנר הביאו את השחקנים וחלק מהבמאים אל הסטים המושקעים של הסרטים, פיזרו אבקת פיות, ניגנו את המוזיקה הנפלאה - אבל כל זה רק מייצר פער גדול יותר בין התפאורה לתוכן. "הארי פוטר: ספיישל האיחוד" לא מספק שום רגע לכתוב עליו, שום סוד או סיפור לא באמת מרגשים, ושום שפן לא נשלף משום כובע. השחקנים מראיינים את הבמאים, הבמאים את עצמם, והכל מסתכם בכמה הם שמחים שזכו להיות חלק מהיצירה (סורפרייז, סורפרייז) ולהפוך למשפחה אחת גדולה.

נראה כי מה שלא עובד בפגישת המחזור של העולם שבנתה ג'יי. קיי. רולינג הוא ההפיכה של שניים מכוכבי הסדרה לבגירים לא ממש כריזמטיים. אבל אם כבר התלבשנו לאירוע ובכל זאת צריך להתרגש ממשהו, או לכל הפחות להתעניין - הדמות היחידה שמחזיקה חדר במפגש הפסגה של שלישיית השחקנים היא אמה ווטסון. בעוד ווטסון מרגשת בטבעיות, רדקליף ובמיוחד גרינט עסוקים בלשעמם אותה עד מוות ולהשאיר את השיחה ברמה הריקנית של ההנאה והזכות להיות חלק מהיצירה - מה שמסביר אולי את מות הקריירה שלהם.

ומה לגבי הג'יי. קיי. רולינג שבחדר? לאחר שנתפסה בשלל התבטאויות טרנספוביות, הוחלט בהוגוורטס לא לשלוח לה הזמנה קסומה לאיחוד, במקביל לדיווחים על כך שהיא בעצמה סירבה לקחת חלק, כך שמה שנשאר מהדמות המרתקת ביותר להכיר מקרוב בכזה מפגש הוא ראיונות שלה מהעבר פה ושם. אם אתם לא ממעריצי הסדרה המושבעים, אלא צופים ממוצעים שאוהבים נוסטלגיה, כמוני - קחו לכם שעה ו־40 ותראו שוב את "אבן החכמים" הנפלא. הספיישל הזה רק יוריד לכם ממנה.