"באפי ציידת הערפדים", גרסת 2021
הסדרה "נשות הלעולם לא", שעלתה ב־yes ,HOT וסלקום tv, היא יצירה של הבמאי ג'וס ווידון, מי שעשה את "באפי", רב עם גל גדות ומחזיק בתפיסת פמיניזם מעוותת
יותר מעשור ג'וס ווידון לא עשה טלוויזיה. את הפריצה שלו הוא חב ל"באפי ציידת הערפדים", סדרת הפנטזיה שיצר בשנות ה־90 והוכתרה פורצת דרך ושוברת מוסכמותבזכות נרטיב פמיניסטי מוביל וכוכבת נשית עוצמתית. דור שלם גדל על באפי ועל ווידון. נשים צעירות ספגו בשקיקה את המסרים המעצימים, הרגישים והלוחמניים של הבנות העל־טבעיות שלו במלחמתן מול הרוע.
אתמול עלתה ב־yes ,HOT וסלקום tv הסדרה החדשה של ווידון - שאותה הוא יצר, הפיק, כתב וביים, ולבסוף נזרק ממנה רגע אחרי הצילומים. "נשות הלעולם לא" מתרחשת בלונדון הוויקטוריאנית של סוף המאה ה־19 ומציגה נשים עם כוחות על, שנקראות בפי יתר הדמויות "נגועות" ומנהלות מלחמת קיום מול כוחות אפלים. אולם יותר מכל, הן נגועות בג'וס ווידוניות ולכן נלחמות בידיהן החשופות בסביבה הגברית המורעלת של החברה.
העולם של ווידון, מ"באפי", דרך "אנג'ל" ועד סרטי "הנוקמים", בנוי על נשים חזקות ויפות, עם כוחות על־טבעיים ואחריות פנימית להציל את העולם מהרוע השולט בו. אבל ווידון, כך נחשף לאחרונה, הוא לא אדם נחמד במיוחד. סביבת העבודה שלו על סט הצילומים התבררה כג'ונגל מסוכן, כששחקנים (ובעיקר שחקניות) סיפרו על יחס מזעזע שלו לאורך השנים.
אחת מהן, למשל, כונתה על ידיו שמנה ופוטרה כשנכנסה להיריון; וגם, בזמן צילומי "באפי" הונהג נוהל מסוים בהפקה כדי לדאוג כי ווידון לא יישאר לבד בחדר עם שחקנית בת 14, בעקבות כמה תקריות ביניהם. ואם השם ווידון מצלצל לכם מוכר, זה בטח כי שמעתם שהוא הסתבך גם עם גל גדות ואיים להרוס לה את הקריירה.
בינתיים הקריירה של ווידון בהקפאה, אולם ההפקה היוקרתית שברא ב־HBO ממשיכה בלעדיו, וחזונו זועק ממנה בכל אספקט. אם בעיצוב דמויות הנבלים, דרך גיבורות העל היפהפיות ועד ספינת החלל שמשייטת בשמיים בפרק הבכורה. כרגע ווידון הוא פרסונה נון גרטה בתעשיית הטלוויזיה, ולמרות שביים שלושה פרקים ונטש את הפרויקט רגע לפני גל ההשחרה הציבורי, חשוב לזכור שאחרים נכנסו לנעליו והוא השלים רק חצי עבודה. האם הסדרה של ווידון היתה טובה יותר אם לא היו מסלקים אותו ממנה באמצע? ברור שכן.
אבל השאלה הגדולה יותר היא האם וכיצד אנחנו צריכים להפריד בין היוצר הדוּש והקריפ לבין היצירה שלו? ואיך בכלל ניתן לעשות את ההפרדה? הרי בסרטים הכי מצליחים של וודי אלן יש לו מערכות יחסים עם בנות צעירות, וארז דריגס ביסס על עצמו את הדמויות הגבריות של "חזרות", ואולי שכחתם כמה מצחיקות היו הבדיחות של לואי סי.קיי על מעשים מגונים לפני שגילינו שהוא מיישם אותן בחדרים סגורים.
אותו דבר עם הפמיניזם של ווידון, שהוא תלוי נקודת מבט. החזון הפמיניסטי שלו מעוצב לעיתים קרובות לפי תפיסה גברית של מה זה אומר להיות אישה כוחנית, או במילים אחרות: ווידון מציג נשים סקסיות וחזקות שמועצמות בדיוק כמו שהן נראות בפנטזיה הגברית. אפשר לקרוא לזה "פמיניזם מסגביר", וגל גדות תוכל להעיד על כך בגוף ראשון.
הכתובת תמיד מתנוססת על הקיר. אז למה אנחנו, הצופים, מזועזעים מכך שמאחורי כל יצירה גאונית, שרוטה ויוצאת דופן עומד יוצר גאון, שרוט ויוצא דופן? ואולי מה שכל כך מבהיל אותנו הוא רק הפער הקיצוני ברגשות שזה מייצר אצלנו - אהבה והערצה שהופכות לשנאה ולתיעוב ברגע שאנו מבינים מאיזה מקום אפל בנפש האמן נבראה היצירה.
נשות הלעולם לא, yes ,HOT וסלקום
