סרט הדוקו על אלכסיי נבלני: ככה נראית מדינה ששחיתות שלטונית השתלטה עליה

לא ברור אם יוצרי "נבלני: האיש שפוטין לא הצליח להרוג" תזמנו את יציאתו ליציאת סרט ג'יימס בונד החדש "לא זמן למות", אבל כך או כך, הסרט הדוקומנטרי על ניסיון ההתנקשות באופוזיציונר הרוסי אלכסיי נבלני יצא ג'יימס־בונדי לעילא, אם בסגנון, אם בהתפתחות התסריט ואם בשם. "לא זמן למות" יכול היה בהחלט לשמש שם לפרשת ההתנקשות הכושלת באופוזיציונר, חזרתו לחיים ומאבקו בנשיא רוסיה פוטין, האיש הרע בעלילה הלגמרי לא דמיונית.

תזכורת: ב־20 באוגוסט אשתקד היה אלכסיי נבלני בטיסה פנים־רוסית, כאשר לפתע חש ברע. מהר מאוד מצבו הידרדר, הוא התמוטט על רצפת המטוס ושקע בתרדמת. הטייס קיבל החלטה לנחות נחיתת חירום בעיר אומסק, ואילו הפרמדיקים שקלטו אותו על הקרקע מייד אבחנו הרעלה והזריקו לו אטרופין. בתוך זמן קצר התברר ששתי ההחלטות האלה - של אנשים שפשוט פעלו כמצופה מתפקידם - הצילו את חייו של נבלני. הוא הוחש לבית חולים מקומי, שם הועבר להשגחה של השב"כ הרוסי. נבלני הוחזק במקום במשך יומיים, כאשר בני משפחתו ועמיתיו דורשים לפנותו לטיפול בגרמניה, ואילו רופאי בית החולים מכחישים למצלמות כי בגופו נמצאו שרידי רעל כלשהו.

לימים, עמיתיו של נבלני ישימו את ידיהם על הבדיקות שניסה בית החולים להסתיר, שמהן עולה בבירור שיש שרידי רעל מקבוצת נוביצ'וק בגופו. דרך אגב, שלושת הרופאים שהיו מעורבים בטיפול באופוזיציונר - ימותו בנסיבות תמוהות.

יוצרי הסרט לא נגעו במות הרופאים ולא בהסתרת המסמכים, אבל פיצו על כך בשפע של צילומים אותנטיים מרגעי המשבר בבית החולים באומסק, הביאו ראיונות עם עמיתיו של נבלני, ואף חשפו איזו שיחת טלפון שכנעה את פוטין לשחרר את נבלני לגרמניה.

הסרט עובר בתחנות שונות בחייו של נבלני - מבלוגר חושף שחיתויות, עבור באפיזודה הלאומנית שלו (שתמיד טורחים לשלוף כדי לנסות לקעקע את שאר מאבקיו), דרך ההתמודדות שלו לראשות עיריית מוסקבה, וכלה בתיקים שנתפרו נגדו בניסיון לאותת לו לרדת מהעץ.

אבל הסיפור של נבלני משובץ היטב בתוך הנרטיב הגדול יותר: כיצד פועלת ברוסיה יחידה לחיסולים פוליטיים ובכלל, וכיצד הקרמלין או הדרגים שמתחתיו מרחיקים מהשטח עיתונאים, פוליטיקאים מהאופוזיציה ופעילים שונים.

גם בנוף הדכאני הזה, דמותו של נבלני מזדקרת בגלל ייחודיותו: יחד עם צוותו, חשף האופוזיציונר את חוליית החיסול שלו, דובב את אחד מהמתנקשים שבה (כאשר התחזה לבכיר במגנוני הביטחון), ועם אלה הביך באופן חסר תקדים את שירותי הביטחון הרוסיים. אבל חשובה מכך היא בחירתו המודעת של נבלני לחזור מגרמניה לרוסיה, אל גוב האריות, על אף שהיה ברור לו כי ייכלא. הסרט נוגע בסוגיה הזו, אבל לטעמי לא מספיק: בחירתו המרטירית של נבלני הצריכה עיסוק מעמיק יותר במניעיו, בהתקבלותם ובסמליותם. נקודה נוספת שמשום מה נחסכה מהצופים היא הפרנויה המוזרה של פוטין: הוא אף פעם לא נוקב בשמו של נבלני, ותמיד מכנה אותו "האזרח" או "הפציינט הברלינאי".

נבלני האיש מעסיק ועוד יעסיק היסטוריונים וסוציולוגים, כי מעבר להיותו דמות טרגית ואגדה חיה, הסיפור שלו הוא גם שיקוף של המאבק של החירות והדמוקרטיה נגד הדיכוי והאוטוקרטיה המתבצרת בשלטון; זה סיפור של מאבק הרואי, ואולי מלכתחילה חסר סיכוי, של אדם אמיץ לאין קץ נגד שליט שהתחפר בשלטון, ופעל לחיסול האופוזיציה הפוליטית ולמניעת מוקדי כוח חלופיים. יותר מכל, הצופה בסרט לא יוכל שלא להיווכח במידת הקרימינליות של המשטר הרוסי בשלל שדרותיו, שחשיפת שחיתותו היתה משימת חייו של נבלני. משימה שעליה כמעט שילם בחייו.

לכן "האיש שפוטין לא הצליח להרוג" הוא לא רק סרט מצוין על נבלני עצמו, אלא חלון לרוסיה בת־זמננו - והזמנה למחשבה לאן עלולה להביא שחיתות שלטונית אם לא תרוסן בזמן.

"נבלני: האיש שפוטין לא הצליח להרוג", yes דוקו, HOT8 וב-HOT VOD