"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מסכמים שנה: כמה אפשר לראות את צחי הלוי ואת מיכאל אלוני?

עם סיום תשפ"א מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום" רוצה להאיר נקודה אחת: בעוד מלהקים נותנים לנו את אותם כוכבים שוב ושוב בכל סדרה אפשרית, שתי הסדרות הכי מדוברות השנה היו אלה שבהן שיחקו אלמונים: "בני אור" ו"המפקדת"

, עודכן
0השמעה
אנחנו אוהבים אותו אבל כמה אפשר? צחי הלוי, צילום: גדעון מרקוביץ'

אין אדם עסוק יותר מהסוכנת של יניב ביטון. להלן רשימת עבודות מהשנה האחרונה: "מה שבע", "היהודים באים", "מותק בול באמצע", "מייקל", "שב"ס", "החנות שיש בה הכל", "ארץ נהדרת", ולא הזכרנו סדרות ילדים.

הסיטואציה של ביטון, שחקן מוכשר בהחלט, אינה חריגה בשוק הטלוויזיה המקומי. כשצריכים גבר אשכנזי, מתייסר ויפה שיככב על הפוסטר - מייד מבררים מתי מיכאל אלוני פנוי ולא מצטלם לפרויקט אחר ("מלכת היופי של ירושלים", "שטיסל", "פמת"א"). בשביל גיבור מזרחי ומסוקס מתקשרים לצחי הלוי ("ישמח חתני", "מותק בול באמצע", "השוטרים", "פמת"א"), וכיוון שברוב השנה הוא עסוק, אז לוקחים לפעמים את אביב אלוש או את עמוס תמם.

בישראל יש תמיד תחושה שליהוקים לסדרות הם נדושים ושחוקים. פעם זה היה רק איבגי, בתקופות אחרות שלטו איילת זורר, יהודה לוי, דביר בנדק ואחרים. כל תקופה והטרנד שלה. למשל, בשנה האחרונה שיחק גורי אלפי ב"בלקספייס", "הטבח", "שבאבניקים" ו"שקופים"; בעוד איציק כהן עשה תפקידים ב"מלכת היופי של ירושלים", "פאודה", "היורשת" ו"ישמח חתני".

ליאור אשכנזי נבחר תמיד לגלם גבר־גבר עם כריזמה נשפכת ונגיעות צבא ("פגע וברח", "שעת נעילה", "בת השוטר", "ארץ נהדרת"), ועבור תפקיד של בחור מפוקפק אורי גבריאל יהיה בחיוג המהיר. גם אימרי ביטון נמצא פתאום בכל מקום ("בעלת החלומות", "מלכת היופי", "בני אור", "שעת נעילה" ו"שקשוקה").

וגם נועה קולר תהיה שם. מיה לנדסמן ושני קליין מתחלקות בתפקידי אופי. אניה בוקשטיין ואגם רודברג הן הנשים הבוגרות, ואת דמויות ה"מאניק פיקסי דרים גירל" מגלמות בדרך כלל רותם סלע וליהי קורנובסקי. כשרוצים קלולסית זאת תהיה עדי חבשוש או נלי תגר, תלוי באפיון העדתי.

העולם הוא במה, ובתי הספר למשחק מפוצצים בכישרונות שמתים לפרוץ לתודעה, אך לא מסוגלים לנפץ את תקרת הזכוכית. והנה, שתי הסדרות שסיפקו השנה את הקאסט הכי אלמוני, "בני אור" ו"המפקדת", היו גם המדוברות והטובות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר