שנאת חינם? מה לא עושים בשביל רייטינג

צפייה בטלוויזיה מעוררת רגשות. אפשר להתרגש ולהתאהב, לחוש חמלה או עצב, ואפשר להמשיך עם עוד דוגמאות, אבל בואו נתעכב רגע על סוג של צפייה טלוויזיונית שהפכה מאוד פופולרית. קוראים לה "צפיית שנאה" (Hate-watching), ואיכשהו היא שולטת היום על ערוצי הברודקאסט הישראליים.

"צפיית שנאה" היא הגדרה לצפייה בתוכניות המעוררות אצל הצופה רצון עז לשבור את הטלוויזיה. זאת יכולה להיות סדרה ממש גרועה, או אולי ריאליטי שרוצה לשבור מוסכמות, או טראש שאינו מודע לטראשיותו, כמו גם אייטמים המבליטים עוולות, ומרואיינים שמשמיעים אמירות מתריסות וקיצוניות.

"צפיית שנאה" כל כך נפוצה בימינו, ברמה שיש אנשים שנתקעים על תוכניות כאלו מתוך תקווה שיהיו גרועות ומעצבנות, ולעיתים גם מתבאסים אם הפרק השבוע לא עצבן מספיק כדי לצייץ עליו. ואם תהיתם איך סדרות מסוימות זוכות למבול קיטורים וקטילות מצופיהן, אך הרייטינג שלהן נותר יציב, הרי שזאת הסיבה.

הרשתות החברתיות נתנו בוסט לצפיית השנאה. כיום יש לצופה יכולת לשתף את העולם בזעם על המתרחש בטלוויזיה, ומייד להיווכח כי אינו היחיד שמרגיש ככה. הלייקים והשיתופים מתדלקים אותנו להתיישב שוב ושוב מול תוכנית מרגיזות רק על מנת לשנוא אותן עוד יותר.

וזה עובד לשני הכיוונים, כי צפיית שנאה רצוי שתתרחש בזמן אמת, מה שמבטיח לערוצים רייטינג קבוע ומעודד את אותן התוכניות להמשיך לחפש רעיונות שיעצבנו צופים.

אמש, במהדורה של חדשות 13, הרימו פרויקט מיוחד לט' באב, שבו מגישי הערוץ ופרשניו הקריאו טוקבקים רעילים שנכתבו עליהם. כיום פועלים בישראל ארבעה ערוצים ארציים שמשדרים חדשות, והמהדורות שלהם שונות מאוד זו מזו, אז למה אנשים ממשיכים לצפות דווקא במהדורה שמעצבנת אותם?

נראה שישראלים אוהבים לשנוא, וגם מאוד קל לעורר אצלם אנטגוניזם באמצעות עימותים באולפן בין אנשים מקצוות אידיאולוגיים מנוגדים, שצועקים זה על זה. שלשום ישבו אצל "אופירה וברקוביץ'" ח"כ גלעד קריב והעיתונאי ישראל כהן והתווכחו במשך 11 דקות על דת, יהדות ותקציבים. הם צעקו, קטעו אחד את האחר, תקפו מגזרים ולסיום התווכחו מי מהם שונא פחות.

"אני אהבת חינם, ואתה שנאת חינם", הטיח קריב, וכהן ענה לו: "לא, אני אהבת חינם, ואתה שנאה". לבסוף, כשקריב רצה להיפרד בלחיצת יד, כהן סירב להושיט את שלו, ואייל ברקוביץ' שישב שם היה הכי מבסוט מהסצנה. כי הוא, ממש כמו הצופים בבית, קיבלו בדיוק את מה שציפו לקבל - עוד הזדמנות לשנוא מישהו.

לשנוא זה חשוב, כי זה עוזר לנו להבין את משמעות רגש האהבה. אבל צריך לדעת לשנוא במידה, והטלוויזיה איבדה את הפרופורציות הנכונות. היא מבעירה סכסוכים, מתדלקת שנאה, מעודדת ויכוחים, ומקדמת עימותים לוהטים בפרומואים מבטיחים. יש מי שיקרא לזה "שנאת חינם", אבל כל עוד הרייטינג קיים והפרסומות נמכרות, אז גם יש מי שעושה כסף מהשנאה שלכם.