לפני כמה שבועות כתבנו כאן שאולי בלא מודע הקולקטיבי של כל מי שעוסק בחדשות, מלחמה היא משהו שקשה להתנגד אליו כי הוא מביא עניין, רייטינג, טראפיק ועוד כל מיני מילים לועזיות. אמרנו גם שזה נשמע מוזר וברור ששום בן אדם נורמלי לא באמת רוצה מלחמה, אבל עיתונאים זה עיתונאים.
אבל מה עושים במצב שאיש לא יודע מה יקרה? איפה עובר הגבול שבו עיתונאי יכול להגיד משהו בוודאות מבלי שיש לו באמת ודאות? ואולי בכלל עדיף שעיתונאים וכלי תקשורת, בכירים ככל שיהיו, לא יידעו שום דבר כשמדובר באירוע שכזה.
אתם זוכרים בוודאי את המריבה בין אנשי הממשלה ונציגיהם בתקשורת לבין חדשות ערוץ 12 על כך ש"הם ידעו מראש שתהיה תקיפה באיראן", ומה זה אומר ואיך אפשר לסכן את אזרחי ישראל ככה. הסיפור הזה יצא מגבולות הטוויטר לכמה רגעים ונעלם.
בין שגופי תקשורת יודעים כמה שעות לפני תקיפה שתהיה תקיפה ובין שלאו, זה לא מעיד על התפרקות או על הפקרות בחברה הישראלית ובתקשורת הישראלית, זה חלק מהמשחק וככה עושים עיתונות.
הבעיה מתחילה בימים שלפני, שאיש אינו יודע מה יהיה וכולם מדברים בביטחון רב - דווקא אז נפגע אמון הציבור. אגב, התגובה האוטומטית של רובנו, כשאנחנו שומעים את הספקולציות הללו, היא לכבות את הטלוויזיה, או לכתוב ברשתות החברתיות "כשזה יתחיל אני אדע".
שידורי אקטואליה בארץ ובחו"ל
