האמת, לא ברור איך "דקסטר" הצליחה להישאר רלוונטית כל כך הרבה שנים. סדרות באו והלכו, קטפו פרסים ונעלמו, נכנסו לדירוגים שונים של הסדרות הכי טובות של המאה ואז נעלמו, ו"דקסטר" חוזרת בכל פעם מחדש, ונדמה שכולם אומרים: "די, אני לא צופה בזה יותר. זה אידיוטי מדי". ובסוף כן צופים בזה. כולם.
"התחייה" חזרה בעונה שנייה, ומספיק להסתכל על קאדר השחקנים (אומה תורמן חוזרת לעונה הזאת גם כן) כדי להבין למה הדבר הזה, לפחות על פי הפרק הראשון, ממשיך לעבוד ממש כמו בהתחלה. העלילה מוצאת הפעם את דקסטר במשבר גיל המעבר: הוא חלש יותר, רואה פחות טוב, אבל ממשיך לאכול ג'אנק פוד ולהישאר רזה. אה, וכמובן הוא ממשיך לרצוח, אבל זה כבר לא באמת קשור, לפחות לעת עתה, למשבר גיל המעבר הגברי שהוא עובר.
כבר 20 שנה רצה הסדרה, והפתיח שלה עדיין מרשים כמו בהתחלה, הבימוי שלה סוחף והנראות שלה נשארה רעננה. באופן פרדוקסלי, מדובר בסדרה הכי כיפית בכל הזמן הזה בטלוויזיה, שהצליחה לעבור את כל הטרנספורמציה מסדרה שהחלה בתור הזהב של המסך הקטן ועד לכמויות תוכן בלתי נגמרות דרך הסטרימרים, וכל המבקרים מסכימים שהיא עדיין סוחבת גם אם היו נפילות פה ושם ונדמה היה שלא תשרוד.
נכתב כל כך הרבה על דקסטר והפסיכולוגיה שלו, ובסופו של דבר זו טלוויזיה שאולי לא נחשבת בעיני רבים לפורצת דרך, אבל תיכנס בשקט לכל מצעד של 100 תוכניות הטלוויזיה הטובות של רבע המאה הראשונה.
דקסטר: התחייה עונה 2, yes Vod
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו