הווינרים: מבחינת רייטינג, ערוץ 12 הוכיחו שכמו ביבי - גם בהם תמיד יבחרו, לא משנה מה ישודר שם או מה יגידו. אה, ואז יקללו מאחורי הגב את גיא פלג או את אמנון אברמוביץ', ויוסיפו "יש לך ערוץ אחר יותר טוב?", בדיוק כמו שהם עושים עם ביבי. לצידם חובה לציין את i24NEWS, ערוץ 15 בשלט, שפגע הכי קרוב בסקרים גם בערב הבחירה וגם לאורך הדרך, ואת שלמה פילבר, שחזה שביבי יהיה המפלגה הגדולה אך טעה במספר המנדטים של הגוש.
הלוזרים: מנו גבע צריך לעשות מעשה מינה צמח ולהכריז על נבצרות. למעשה, כל המקצוע הזה של הסוקרים פשט מזמן את הרגל, אבל טבעם של אנשים הוא לחפש ודאות - וסקרים עושים בדיוק את זה. המועמדים שומעים את מה שהם רוצים לשמוע, הצופים בבית חושבים שיש להם מושג, והפרשנים מזכירים לנו שוב שדעה היא כמו רקטום - לכל אחד יש. כל הסקרים לאורך כל השבועות האחרונים היו בזבוז זמן מוחלט, שנועד למכור פרסומות וליצור מתח. היינו מבקשים שבפעם הבאה תחסכו מאיתנו - אבל אז איך נזכה לראות את המסך המשוכלל החדש שבו "אפשר להרכיב קואליציה לפי סקר מנו גבע"?
ההפסד הגדול: ערב השידורים של רשת הסתיים במספרים קשוחים למדי: "הישראלים" הפסידו ל"קופה ראשית", ה"מדגם" לא הביא קהל, ועל "מונית הכסף" אפילו לא שמעתם שחזרה. רשת הם "הדמוקרטים" של הטלוויזיה הישראלית. פעם מותג חזק, וכיום שילוב של מרב מיכאלי ויאיר גולן. נחמד, אבל לא יחזור לשלטון בחיים.
האירוע הלא ברור: ערוץ 16 השקיע באולפן ובערב שידורים מיוחד, אבל זכה לכתף קרה מצד המתחרים שלו, שאפילו לא טרחו להראות את הסקר שלו. הרייטינג, כמובן, לא נמדד, אבל ספק אם אתם מכירים מישהו שצופה בערוץ. מבחינה טכנית האירוע היה הצלחה - אבל האתגר האמיתי מתחיל עכשיו, בעיקר זה הכלכלי. עם חלקיקי רייטינג קשה מאוד לשרוד.
רגע שניקח איתנו 1: ליאור שליין היה מעורב בהרבה כישלונות מסחריים בטלוויזיה המקומית - ברשת, ב"רלוונט" ז"ל - ולסחורה שלו במיינסטרים הישראלי אין ביקוש אלא במחוזות השמאל. ועדיין, העמידה האיתנה שלו בפאנל ההמום של חדשות 12, רגע אחרי המדגמים, על כך שצריך לשבת עם הערבים ולהביא אותם בחשבון, היתה המעשה העיתונאי הברור שאף אחד בפאנל אפילו לא טרח להגיד. בשעה ששאר הפרשנים המקצועיים נכנסו להלם - שליין התעשת הרבה לפני כולם.
רגע שניקח איתנו 2: אמנם לא מערב הבחירות, אלא מסוף השבוע שלפני. בנימין נתניהו התראיין לערוץ הכלכלה הנידח של מירילשוילי (הבעלים של ערוץ 14) ובלבל את המוח על כלכלת קריפטו. הבחירה בערוץ הנידח, העיתוי - הכל שידר היסטריה ותחושה שביבי איבד את זה. בפועל, הוכח שלא משנה הפלטפורמה, לא משנה מה הוא אומר - בסופו של דבר גופי תקשורת הם אולי חשובים לגופים דמוקרטיים, אבל הבחירות הראו שאם זה היה תלוי בציבור, הוא היה מעדיף עוד "הזמר במסכה".
ניפגש באולפני המלחמה המיוחדים עם המומחים מטעם עצמם, ששוב יוכיחו שאין להם מושג.
