המעמד של העיתונאים בישראל הגיע לשפל המדרגה - ואתם יודעים למה

בעוד שעל ההישגים והכישלונות של הממשלה הזאת ימשיכו להתווכח עד הרגע האחרון, על דבר אחד כנראה כל הצדדים יסכימו: בארבע השנים האחרונות קרס מעמדם של העיתונאים והעיתונאיות הישראלים בטלוויזיה המקומית לשפל המדרגה. דווקא לאחר שב־7 באוקטובר היו אלו ערוצי הטלוויזיה המרכזיים של ישראל שתפקדו יותר טוב מכל גוף אחר במדינה בשעות הראשונות לטבח, הרי ששלוש שנים אחרי כבר ברור שראש הממשלה והצוות שמסביבו הצליחו לעשות לתקשורת את מה שכיוונו אליו מלכתחילה: ריסוק תדמיתם. אם ייבחר שוב, סביר להניח שישלים את משימתו ויחסל סופית גם את מה שנשאר.

חדשות ערוץ 12 מגיעות לבחירות האלה עם רייטינג מצוין אבל עם קרבות בתוך הנגמ"ש. אילן לוקאץ' ויוסי מזרחי הולכים מכות בשבוע האחרון ברשתות החברתיות עם עמית סגל, שלא עונה בינתיים, תוך שהציבור ברשתות החברתיות מלבה את המריבה. אם פעם הימין הסהרורי תמיד השתמש בטיעון הקבוע ש"אילנה דיין לא תעשה בחיים תחקיר על קוקה-קולה" בגלל הבעלים של הערוץ, עכשיו הסיפור שונה. גם בקרב הצופים הקבועים של 12 יש ביקורת על מה שהתרחש שם בשבוע האחרון.

גם 14 בסכנה

בערוץ 14 עושים הכל כדי לעזור לראש הממשלה ולא מתיימרים להציג מראית עין עיתונאית. אבל אם ראש הממשלה לא ימשיך בתפקידו, הקריירה של רוב העיתונאים תיפגע נוכח היותם לא רלוונטיים. במחנה המרכז והשמאל ההתעקשות היא לקרוא למשתתפים בערוץ הזה בדרנים ולהשוות בין ינון מגל לדודו טופז. גם זו עבודה של נתניהו, שהצליח לקחת ערוץ שלם שאפשר להתווכח על איכותו ותכניו והפך אותו לקרקס שמי שעובד בו מסומן ישר כביביסט או כליצן תקשורתי. בחלק נרחב מהפעמים המבקרים לא צפו אפילו בדקת שידור אחת.

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה ב"דה מארקר" ולפיה אסף רפפורט, הבעלים החדשים של ערוץ 13, נפגש עם עמית סגל. מתן חודורוב לא צייץ, עוף לא פרח, רביב דרוקר לא געה. ערוץ 13, שמסומן כערוץ של "שמאלנים", מגיע לבחירות הללו על הגחון כי בחר לא ללכת עם הזרם ולהציג תוכניות שפונות לקהל שמאל־מרכז ולאתגר את השיח המשעמם. לצערו, רק בבתי האבות והקיבוצים נרשמה התלהבות.

עבור הציבור הימני בישראלי מהדורת החדשות ושידורי האקטואליה מסומנים כ"פייק ניוז" והמשתתפים בהם "שונאי ישראל". רק כי העזו ברוב חוצפתם להקים פאנל בלי ימני או חובש כיפה אחד ואפילו, מי היה מאמין, ערבים.

הדימוי בקרשים

וכך הגענו למערכת הבחירות שבמהדורות החדשות הגדירו כ"גורליות ביותר בתולדות המדינה" כשדימוי העיתונאים והעיתונאיות בשפל הכי גדול בתולדות המדינה. 800 אלף בני אדם צופים מדי ערב במהדורות החדשות השונות, ובסופי שבוע המספר נחתך בחצי. לכאורה, במדינה אשר שנים מדברת על כך שצריך כאן ערוץ חדשות שישדר כל היום, לא מדובר במספר אסטרונומי. 1.3 מיליון בני אדם מעל גיל 65 חיים במדינה, וכשמסתכלים על נתוני הרייטינג מגלים שאפילו הם, שהטלוויזיה היא פקטור משמעותי בחייהם, "כבר לא מאמינים לחדשות".