כוכב מארוול על שחקני הוליווד: "היו הורגים כדי להיות במקומי"

אחרי כל מה שעבר עליו במהלך העשור האחרון, לא פלא שגיבור־העל ויז'ן כבר לא ממש יודע מי הוא.

הנה תזכורת קצרצרה: היצור הסינתטי, שמגולם בידי פול בטאני, ערך את הופעת הבכורה שלו ב"הנוקמים: עידן אולטרון" (2015), שם עזר להביס את הנבל, אולטרון (שלמעשה יצר אותו). בהמשך לקח חלק ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" (2016), שם החל לפתח רגשות רומנטיים כלפי וונדה מקסימוף (אליזבת' אולסן), ומצא את מותו המצער מידי תאנוס ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018).

מעט לאחר מכן, בסדרה "וונדה־ויז'ן" (2021), וונדה האבלה השתמשה בקסמי הכאוס שלה כדי ליצור גרסה חדשה של אהובה האנדרואיד, וכדי להקים איתו משפחה דמיונית בעיירה בדיונית בשם ווסטוויו. אך כאשר הפנטזיה האפלה של וונדה התפרקה, בסופה של הסדרה ההיא, נותרנו עם גרסה חדשה ונוספת של הגיבור המלאכותי, ששילבה בין זיכרונותיו של ויז'ן הישן לבין גוף פיזי חדש ולבן.

סדר בבלגן

מבולבלים? אתם לא היחידים. אך החדשות הטובות הן שהסדרה החדשה "ויז'ן־קווסט", ששני פרקיה הראשונים עולים היום בדיסני פלוס, תנסה לעשות קצת סדר בבלגן ולסייע לוויז'ן המסכן לפתור את משבר הזהות שלו.

"כשעוסקים ברובוטים אפשר ללכת לכמה כיוונים תסריטאיים שונים", מסביר בטאני במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים לרגל עליית הסדרה. "יש את קו העלילה שמוכר מסיפורים כמו 'פינוקיו', שבו הרובוט הופך ל'ילד אמיתי'. ויש את קו העלילה שמוכר מיצירות כמו 'פרנקנשטיין' ו'בלייד ראנר', שבו היצור שואל שאלות כמו 'מי אני?' ו'מי יצר אותי?'. בתחילה ניסינו למזג בין שני הרעיונות האלה, ומתוך השיחות שלנו עלתה תמה נוספת, של אבות ובנים. ברגע שהוחלט להחזיר את אולטרון - ואת ג'יימס ספיידר, שמגלם אותו - ולהפוך אותו ל'אבא' של ויז'ן, הרגשנו שהבנו על מה הסדרה. זו סדרה על סבא, על אבא ועל בן, ועל טראומה שעוברת מדור לדור, כמו קובץ פגום בתוכנת הפעלה. זה היה נשמע לנו כמו רעיון מעניין וכיפי".

עמוד השדרה של הסדרה

העלילה של "ויז'ן־קווסט" מתרחשת בתוך הראש של ויז'ן - שם אנו פוגשים בתוכנות ה־AI השונות שמפעילות אותו, בסגנון שמאוד מזכיר את סרט האנימציה "הקול בראש" - ומחוצה לו - שם גיבורנו מוצא את עצמו נרדף בידי צייד ראשים בשם פלאדין.

תוך כדי, אף על פי שזה לא ממש הגיוני, ויז'ן גם מגלה שיש לו בן, ולאחר התלבטות קצרה הוא מחליט לצאת ולהציל אותו.

"מה שקורה בתוך הראש של ויז'ן מוצג לנו בצורה מאוד פיזית ואינטימית", אומר בטאני, "והסצנות שלי עם ג'יימס ספיידר הן למעשה עמוד השדרה של הסדרה. אבל אז יש לנו גם את כל המסע של ויז'ן בעולם האמיתי, שבו הוא יוצא להציל את הבן שלו. אז לצד החיפוש הפנימי של הדמות והניסיון שלה להבין את עצמה, יש גם את החיפוש החיצוני, ואנחנו כל הזמן קופצים בין שתי זירות ההתרחשות האלה".

אחרי יותר מעשור בשולי ה־MCU, בטאני בהחלט נהנה מהעובדה שהוא נמצא כעת בחזית. עם זאת, הוא מקפיד לעשות הפרדה בינו לבין הדמות שהוא מגלם, ובמהלך השיחה הוא שב ומדגיש שהוא אינו מומחה למחשבים או לבינה מלאכותית.

"החוויה שלי עם מארוול היתה נהדרת מההתחלה, ותמיד הרגשתי שמתעניינים ברעיונות שלי ובשיתוף פעולה באופן כללי. לדוגמה, יש משפט יפהפה ב'וונדה־ויז'ן': 'What is grief if not love persevering'. אנשים ניגשו אלי והראו לי קעקועים של המשפט הזה. למעשה המשפט הזה נכתב בידי צוות שלם, והדבר לקח כמה שבועות. אז זו דוגמה טובה לטבע השיתופי של העבודה במארוול. אבל מובן שזה אדיר להיות מעורב כבר בשלבים המוקדמים בתסריטים ובשיחות סביב הסדרה".

בסדרה החדשה ויז'ן יוצא למסע גילוי עצמי כדי להבין מי הוא. מה אתה למדת על עצמך מהמסע שעשית עם הדמות הזאת?

"זה היה מסע אמוציונלי מאוד. לקח לי כמה שנים להבין עד כמה ויז'ן משמעותי עבור הקהל. זה קרה רק כשהחלו לגשת אלי מעריצים שמאוד הזכירו לי את עצמי כשהייתי צעיר והרגשתי שאני לא משתלב בשום מקום.

"באשר לדברים שלמדתי על עצמי, בעיקר למדתי איך לשמור על מצב רוח טוב גם כשאני בתוך החליפה הכבדה והמחניקה של ויז'ן. גיליתי שקריאת שירים וסיפורים קצרים עוזרת לי. דבר נוסף שעוזר זה לשבת ולעצום עיניים ולדמיין את כל השחקנים שהיו מוכנים להרוג כדי להיות במקומי".