לילה ברחוב פריזאי. העניינים מסובכים גם ככה ולא ניכנס לספוילרים, אבל רק נספר על בחור אחד שנמלט על נפשו ומעדכן בשיחת טלפון את חברו שמישהו עוקב אחריו. "אל תסתובב. תהיה דיסקרטי. אל תרוץ. בלי פאניקה", עונה לו מהעבר האחר של הקו אמן התכסיסים אסאן דיופ (הדמות הראשית), ואז מלמד אותו מדריך לנעקב המתחיל.
אחרי הליכה קצרה מורה לו דיופ להתיישב על ספסל בתחנת אוטובוס. אך סצנת המעקב מתלהטת, כשהעוקב מתיישב ממש לצדו. "תקשיב", מרגיע אותו התומך הטלפוני, "מישהו נרצח. רוב הסיכויים שזה הרוצח. יכול להיות שהוא ינסה לתקוף אותך, אבל אל תדאג. הוא לא יעשה פה כלום". מתוך החשכה מתקרב אוטובוס. "תעלה עליו. הוא יעלה אחריך. הוא ייתן לך לעלות ראשון", מסביר לו דיופ, וזה אכן מה שקורה. "עכשיו תלך לחלק האחורי. רגע לפני שהאוטובוס ייסע, תרד".
דפיקות הלב של הצופה מתקתקות כמו מטען חבלה. העוקב והנעקב מביטים, לראשונה, זה בעיני האחר. פתאום נשמע סאונד של דלת אוטובוס. הנעקב מזנק החוצה והדלת נסגרת מאחוריו. המוזיקה הדרמטית נעצרת, נשימות עמוקות מחליפות אותה. האוטובוס נוסע, ואיתו גם הסטוקר המאיים. הקלה רגעית עד סצנת המרדף הבאה.
מתח ואקשן מטלטל, סצנות מרדף ובריחה ברחובות פריז - ככה "לופן" כבשה את הקהל ומגנטה יותר מ־70 מיליון, שהפכו לפי דיווחי נטפליקס את חמשת הפרקים הראשונים לסדרה הזרה (לא באנגלית) הכי נצפית עד היום בשירות. בסוף השבוע שוחרר חלקה השני של העונה הראשונה - חמישה פרקים שממשיכים בדיוק מאותה נקודה.
אבל זו הבעיה עם "לופן". הפרקים הראשונים היו מעולים. פיצול העונה לשניים עזר להעלאת הציפיות, אך בעצם "לופן" ממשיכה למחזר עבורנו את אותם טריקים. ופתאום קל לשים לב לחורים בעלילה או לדמויות הנשיות החלולות, או לגבולות המתח שניתן לייצר ברגע שמוצהר כי לופן תמיד יברח בסוף. למעשה, מה שבאמת מחזיק את "לופן" הוא אותו חיוך מסופק וערמומי של דיופ, כשהוא מתחמק מהאנשים שהיתל בהם. "לופן" מצליחה הודות לשחקן שמגלם את דמותו. תוציאו החוצה את עומאר סי, וזאת תהיה סתם סדרת אקשן.
לופן (חלק 2), נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו