אחת הסדרות הכי אנושיות של השנה כבר כאן, והיא נפלאה
הסדרה החדשה של HBO מקס עוקבת אחר אישה שמנסה להבין במה עוד כדאי לאחוז וממה הגיע הזמן להרפות • שרון הורגן ("קטסטרופה", "אחיות רעות") שוב משלבת בלי מאמץ בין מבוכה, כאב וקומדיה, והתוצאה היא יצירה נהדרת נוספת שלה

יש רגע קטן ומושלם בפרק הראשון של "נעורים" ("Youth"), הדרמה הקומית החדשה של שרון הורגן, שבו הגיבורה נפרדת מבנה רורי שנוסע לקולג'. המכונית מתחילה להתרחק והיא מתחילה לרוץ אחריה. היא קולטת מה היא עושה, עוצרת, וכעבור רגע מתחילה לרוץ שוב. ריצה נואשת, חסרת תוחלת ובכל זאת בלתי נמנעת. עד סוף הפרק, למרבה האירוניה, רורי שב הביתה עם משא של צרות חדשות.
הייחוד של הורגן מאז ומתמיד היה האופן שבו היא מקפידה לשדך בין קומדיה לבין חיים שמתחרבשים. בין אם מדובר בגופה בלתי צפויה ("אחיות רעות" של אפל טיוי) ובין אם מדובר בהיריון בלתי צפוי מסטוץ עם גבר שבכלל לא גר במדינה ("קטסטרופה", מהסדרות הטובות של העשור הקודם). "נעורים", ששלושת פרקיה הראשונים זמינים ב-HBO מקס (שמונה בעונה, פרק חדש מדי שבוע), שייכת לצד הפרוזאי יותר, הקטסטרופי, והיא הורגן במיטבה.
היא יצרה את הסדרה, כתבה את כל פרקיה ומגלמת את אלכס, סוכנת ספרותית לונדונית בת חמישים וקצת, "הנעורים של הזקנה". היא תקועה בין הורים מזדקנים לבין בנה (ארן מרפי, שקשה לפספס שהוא הבן של קיליאן). היא גם תקועה עם אקס אינפנטילי שכבר התקדם בחייו, ומתבוססת בכמיהתה לפטריק (רופרט פרנד, לנצח פיטר קווין מ"הומלנד"), שהכימיה ביניהם רוחשת אך יחסיהם ארעיים.
מהמרכיבים האלה רוקחת הסדרה את סיפור תלאותיה של מישהי שנמצאת, כלשונה, בעשור האחרון שבו היא עוד עשויה להיתפס כמינית, ולכן משתוקקת להתמסד מחדש לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל כל כך הרבה מהמורות ניצבות בדרכה, והיא נדרשת להבין באילו דברים נשמטים עליה לאחוז ומאילו להרפות - סופר מגעיל שפיטרה ומתחיל להצליח בלעדיה אבל אולי אפשר להחזיר אותו, הגבר שהיא מאוד מחבבת אבל לא נמצא בדיוק באותו מקום, בוסית/חברה שדורשת ממנה לטפל בנושא אחד ולזנוח אחר, ובנה שמפר מיד את החופש שאמור היה להיות לה.
"נעורים" היא בעצם סדרת התבגרות כפולה. רורי הוא אמנם זה שנמצא בגיל שבו מקובל לקרוא למה שעובר עליו "התבגרות", אבל גם אלכס נאלצת להבין מחדש מי היא כשהתפקידים שהגדירו אותה מתחילים להשתנות. הורגן חכמה מספיק לא להפוך את ההקבלה הזאת למסרים באותיות קידוש לבנה. היא רק מניחה לאם ולבן להיכשל במקביל, כל אחד בדרכו, ולהזדקק אחד לשני ברגעים שבהם שניהם היו מעדיפים להאמין שהם כבר לא צריכים את זה.
כדרכה, היא דולה מהמבוכה הזו גם הרבה מאוד קומדיה. כמעט אין אצלה רגע רגשי שאי אפשר לנקב בבדיחה, או בדיחה שאין מתחתיה פצע מסוג כלשהו. בפערים האלה הסדרה זורחת, בין העלוב למצחיק, בין האנוכי לאוהב, בין הרצון להשתחרר לבין הפחד ממה שיקרה אם באמת תצליח לעשות את זה.
זו הסיבה שהריצה ההיא אחרי המכונית כל כך מרגשת. אלכס רודפת אחרי הבן שלה, כמובן, אבל גם אחרי מה שהיה ונגוז, הפוטנציאל, ההיתכנות שהחיים עוד יהיו כפי שדמיינה אותם. לרגע היא קולטת מה היא עושה ועוצרת. ואז היא ממשיכה לרוץ.
—
פרק חדש של "נעורים" עולה מדי יום שני ב-HBO מקס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו