מסך עשן: האם במהדורות החדשות רוצים מלחמה?

האם במהדורות החדשות בטלוויזיה שלנו רוצים שתתחיל עוד מלחמה, ואם אפשר - שוב מול איראן? ברובד המודע המחשבה היא לא. נכון, מלחמה מעלה את הרייטינג, אך כמובן היא טרגדיה ואנשים מתים בה, ואיזה בן אנוש, גם אם הוא עיתונאי שמופיע בטלוויזיה מדי ערב, ירצה שתהיה כאן מלחמה? הרי על אף הנרקיסיזם המאפיין אותנו בתקשורת, בסוף גם לנו יש קרובי משפחה ולא הכל זה האגו הבלתי נגמר שלא מפסיק לעבוד שעות נוספות גם כשהמצלמה נסגרת.

ההיגיון אומר שבסופו של דבר מסקרים מלחמה, כמו מגפות, כי הן מעניינות את הציבור והשכל הישר אומר שצריך לסקר מה שרואים, ולדווח את כל האמת. זה לא שיקולי רייטינג, זה עניין של אתיקה ומוסר עיתונאי.

יגידו הפסיכואנליטיקאים כי בניגוד למחשבה הרווחת שאנחנו צופים בטלוויזיה, הרי הטלוויזיה היא זו שצופה בנו ומקבעת אותנו למסך עם שלל דימויים ופנטזיות. יש מישהו שלא נצמד לכיסא כאשר המנחה מהמסך תוקע בו מבט ומסביר לו שעוד רגע מתחילה מלחמה?

ברובד הלא מודע כנראה התשובה אצל רוב העיתונאים תהיה אחת: כן, רוצים מלחמה. מלחמה היא רייטינג, היא השיא בקריירה של הרבה מאד עיתונאים, היא תחושת סיפוק עילאית, ובעיקר היא מפיגה את השעמום הבסיסי שהוא חלק מהעבודה של כל אחד ואחת מאיתנו. במלחמה העיתונאי מרגיש שוב שהוא לא במקצוע או בעיסוק אלא בשליחות, שמלכתחילה הרגיש כי היא זאת שמניעה אותו.

קחו לדוגמה את מהדורות החדשות של יום שלישי שעבר ותגלו שבכל המהדורות המרכזיות הופיעה המילה איראן ממש בתחילת המהדורה לצד מילים כמו "מלחמה" או "השמדה". ואיפה שלא הופיעה המילה איראן דיברו על "מערכה רב־זירתית".

מה בסך הכל רצינו - להתעדכן במה שקורה בחדשות? קיבלנו הזמנה לצוואה מנוטריון. בפרסומות, שבדרך כלל עושות חשק רק לקנות דברים כי במילא עוד שנייה נגמר פה הסיפור ולמה שלא נבזבז את הכסף שאין לנו, הלכנו למקרר ושתישרף הדיאטה.

מנגנון ההפחדה איננו חדש כמובן, ועליו בנויות מהדורות חדשות בעולם. ועם זאת, השילוב הקטלני של תחרות על הרייטינג, המצב הכלכלי הבעייתי של התקשורת בכללותה, ובעיקר היעדר הקשב הציבורי מכריחים את כל מי שעוסק בחדשות לוותר על הניואנסים וללכת ישר על ההפחדה, אל המחוזות שבהם כל דבר - מבלי להגיד את המילה המפורשת 'מלחמה' - לא באמת תופס. בשבוע שעבר הבטיחו לנו מלחמה, עבר שבוע. יבטיחו לנו גם השבוע וישימו סימן שאלה בסוף.

מתישהו הרי תהיה עוד פעם מלחמה או סבב, ובתקשורת יגידו לנו שאמרו לנו. מצד שני, זה נכון לכל מהדורת חדשות ששודרה פה מאז 1948, ההימור הכי בטוח במדינה הזאת הוא על מלחמה.

ועכשיו, פרסומות ואחריהן: האירים האנטישמיים, אד שירן האנטישמי, ראש ממשלת איטליה האנטישמית, והתחקיר שכולנו מחכים לו: מי עומד מאחורי ההחלטה לאשר את "המעברה" לשידור ולמה הוא לא קיבל שיחת אזהרה ממצרים או מהאמירויות. או מסתם מישהו שקרא את התסריט לפני שאישר אותו. הישארו עימנו.

שבוע החדשות האחרון בטלוויזיה הישראלית