כמו כדורגלן מזדקן: העונה החדשה של "טד לאסו" היא גול עצמי

שחקני כדורגל מתקשים מאוד לפרוש. לערן זהבי לקח כמעט חצי שנה כדי להודות שהוא תלה את הנעליים. מסי ורונאלדו מושכים את הסוף כבר תקופה ארוכה, עושים סיבובי פרידה ואז ממשיכים, רומזים שנמאס, אומרים משהו על פרישה קרובה ואז עולים שוב על הדשא. כי מה כבר מחכה להם בצד השני של התהילה? בחלק ב' מחיאות הכפיים יהיו מועטות יותר. אם יוכלו אולי להגג על פוליטיקה בטלוויזיה, לאמן מועדונים בינוניים, להשתתף בריאליטי, להקליט פודקאסטים ובעיקר להיעלם. לפעמים ספורטאים מתאמצים לחזור למגרשים, אבל תמיד - מדייגו מראדונה ועד מייקל ג'ורדן - זה לא יהיה כמו בהתחלה.

"טד לאסו" חזרה הקיץ מפרישה לעונה שביישה את המוניטין. הדרמה הספורטיבית על מאמן אמריקני משופם וחסר מושג בכדורגל, אשר מתמנה להדריך קבוצה מקצוענית בפרמייר ליג, נבנתה מראש לשלוש עונות בלבד. היא לא שמרה על יציבות ולעיתים התפזרה, אבל לפחות היתה לעלילה שלה התחלה, אמצע וסוף. "לאסו" קטפה פרסים וכבשה את לב הצופים בזכות גישה אופטימית, הומנית ואוהבת אדם, וגם עיסוק בענייני בריאות הנפש. "טד לאסו" תפסה את רוח הזמן. היא לקחה אליפות ועשתה את שלה.

שלוש שנים וחצי אחרי הסוף, אפל טי.וי הפיחה רוח חיים בגופה, זאת אומרת בסדרה שפג תוקפה. כמו כדורגלן מזדקן עם ברכיים נפוחות וקרעים במיניסקוס, שלוחצים עליו לחזור מפרישה וללבוש את המדים כדי לשחזר לרגע את ימי הזוהר. ובאמת, אחרי שמונה פרקים קל להצהיר שהעונה המחודשת נוגחת את הראש בקיר שבוע אחר שבוע.

טד לאסו חזר מפרישה כדי לאמן הפעם את קבוצת הנשים הדחויה של אותו מועדון אנגלי שאימן בעונות הקודמות. שוב הוא מתחיל מכלום, מוקף בקאסט נשי מורחב, בקווי עלילה על קיפוח ואימהות ובהרבה ריקנות. הדמויות שהצטרפו לקאסט כולן קרטוניות, לא מעניינות, לא מיוחדות. סתם דמויות. לצידן, גם הוותיקים לא ממש סוחבים את הסדרה לאנשהו. טד שוב בודד, רוי שוב מקלל ומתקלף, קילי שוב שוברת תקרות, והעלילות של רבקה ושל קואץ' בירד עד כדי כך סתמיות שאין מה לציין בהן.

על הקיר בחדר ההלבשה עוד תלוי השלט BELIEVE. לא ייאמן, אבל "טד לאסו" הבקיעה גול עצמי מפואר.

טד לאסו - עונה 4 | אפל טי.וי