יעל בר זוהר: "מתרחקת מישראל"

בתקופה שבה האנטישמיות גואה בעולם, יעל בר זוהר ביקשה לברר איך באמת נראים החיים של ישראלים בארה"ב כיום דרך מסע בקהילות ישראליות בניו יורק, בבוסטון ובפלורידה, שעולמן השתנה בשנים האחרונות, ובדקה מקרוב איך אפשר לחיות כשצריך להסתיר את הזהות היהודית שלך.

התוצאה - "הצברים האמריקאים", סרט שישודר הערב ברשת 13 אחרי החדשות. בר זוהר ראיינה בו בין היתר ילדה שקראו לה "נאצית" בבית ספר, בעל בית קפה ישראלי שמקבל איומים על העסק, ועוד ישראלים אמריקנים שנלחמים יום־יום בבחירה להמשיך לשאת את זהותם הישראלית למרות המחיר.

"מדובר ביוזמה של קרן רודרמן, שבראשה עומדת שירה רודרמן שעוסקת בקירוב לבבות ובחיזוק הקשר בין הקהילה היהודית לבין ישראל", מספרת בר זוהר בראיון ל"ישראל היום". "פגשתי הרבה משפחות ישראליות שכבר חיות שם 20 או 30 שנה, בכל ארה"ב, שמענו מהם איפה תפס אותם 7 באוקטובר ואיך המלחמה השפיעה עליהם, והיה מצמרר להבין עד כמה.

"הם אמנם חיים רחוק, אבל את רואה כמה היה חשוב להם להתגייס, לעשות מה שאפשר. תרומות, הסברה, הפגנות, משפחה נשארת משפחה, ולמרות שהם חיים שם 30 שנה, את מגיעה אליהם הביתה ומרגישה שאת בבית. פגשתי גם את הדור הצעיר, בשבט צופים בבוסטון, ודיברנו על ההתמודדות שלהם עם האנטישמיות. דיברתי עם סטודנטים ישראלים בקולומביה שיום אחד בהרצאה ראו את המרצה שלהם מפגינה 'פרי פלסטיין', או פרופסור, ראש מחלקה 20 שנה, שפתאום הבית השני שלו התהפך והוא מרגיש לא בטוח שם.

"זה היה עבורי מסע מאוד משמעותי. כמעט שלושה שבועות לא הייתי בבית. אני לא נוטה לעשות את זה, אבל היה לי מאוד חשוב וריגש אותי לגלות שהישראלים, גם כשהם לא בארץ - אכפת להם וחשוב להם".

"שמחתי שפנו אלי"

איך בעצם הגיעו אלייך להוביל את הסרט?

"פנו אלי מהקרן. הם עשו בעבר כמה סרטים בנושא, ואני מודה שאמרתי להם מייד שזו חייבת להיות אני", היא צוחקת. "החברה הכי טובה שלי חיה כמה שנים ברילוקיישן, וכשפרצה המלחמה ידעתי שגם כשהיא רחוקה מהבית כואב וקשה לה לא פחות. אנחנו אולי לא יכולים להבין את זה באמת, אבל פגשתי אותם באופן אישי ומהחברה שלי אני יודעת כמה היא מחוברת למדינה.

"שמחתי שפנו אלי. מאז 7 באוקטובר עסקתי הרבה ביוזמות אזרחיות אצל רסקין בקשת 12, ולצערי, בגלל האחיין שלי (עילי ברעם, אחיינו של גיא זוארץ, שנרצח ב־7 באוקטובר) המלחמה נכנסה אלינו לתוך המשפחה והפכה לנו את החיים וטלטלה אותנו.

"היו לי שם מפגשים שבהם מצאתי את עצמי בוכה מהתרגשות לראות עד כמה היה אכפת להם. פה בארץ הפגנו לשחרור החטופים, הלב נשרף ונשבר, המשפחה מתפרקת, ופתאום את מגיעה למשפחה באיזו עיירה אמריקנית נידחת, כמו בסרטים, ואת רואה מישהי שלקחה את זה ללב וישר הגיעה לארץ ושאלה מה אפשר לעשות, ואנשים שתרמו כספים. כמו שהעם התגייס בישראל, זה היה לראות עוד שלוחה של זה ולהבין שהם חלק מהמשפחה, למרות שהם נורא רחוקים. זה היה מאוד מחזק".

היו כאלה שהתלבטו אם להסתיר את הזהות שלהם?

"נגענו בזה. חבר'ה שיש להם עסקים בניו יורק ופתאום מתחילים להפיץ עליהם שקרים שהם פושעי מלחמה, או מישהו שמרצה בקולומביה ומאיימים עליו שהולכים להרוג אותו, זה טלטל אותם. להיות ישראלי היום באמריקה זה כבר לא אותו הדבר.

"יש גם התמודדות של בני הנוער שחיים שם וחווים פתאום נידוי מחברים שהתגלו כאנטישמים. הרבה מהם חיים רחוק מהארץ, אבל עם געגוע ענק ומחכים לחזור. ניו יורק כבר לא אותה ניו יורק. האנטישמיות, או בשמה המכובס החדש 'אנטי־ציונות', ממשיכה להרים ראש וכבר יש תחושה שארה"ב מתרחקת מישראל והופכת למקום פחות ידידותי לחיות בו עבור ישראלים".

כמי שחוותה אובדן אישי במלחמה עם מותו של עילי, היה בנסיעה הזאת סוג של קלוז'ר? נחמה?

"היו לי רגעים מרגשים שדיברתי על עילי וחילקתי להם מדבקות שלו ושמעתי על ישראלים שמיהרו להתגייס ועזבו את המשפחות שלהם. אצלנו בארץ יש את המדבקות שמכסות קירות עם הלוחמים שלנו, מנסים להיאחז באור שלהם ובמי שהם היו, והרגשתי שאני מנסה להפיץ את האור שלו ולהותיר את חותמו של עילי שם. זה חימם לי את הלב להרגיש שגם לאנשים שאני לא מכירה ולא הכירו אותו באמת אכפת. הם כאבו איתנו. זה כמו חצי נחמה".

שיתפת את גיא בתחושות האלה?

"השעות היו קצת הפוכות אז היה קשה, ואני מודה שנשאבתי למסע הזה ונתתי לעצמי להתמסר אליו. היינו הרבה בדרכים, וזה היה מאוד מיוחד בשבילי".

הכל נשאר במשפחה

בימים אלו היא חולקת עם גיא בעלה את הבמות בהצגה הזוגית שלהם "בוא לא נדבר על זה", ובקרוב תראו אותם על המסך בעונה השנייה של סדרת הנוער "תראו אותי" בכאן חינוכית, סדרה שמתמקדת בילדים ובבני נוער "שקופים" ובסוגיות חברתיות רגישות.

"זו הפעם הראשונה שאנחנו משחקים זוג נשוי, ולא את הדמויות שלנו, וזה היה מאוד כיפי ומצחיק. הבת שלנו שרופה על הסדרה והיא שמעה בחצי אוזן שהציעו לנו. למרות שאנחנו בתקופה עמוסה עם ההצגה היא לא השאירה לי אופציה לסרב, וכמו כל אמא אעשה כל מה שיעשה את הבת שלי מאושרת".

בחודשים האחרונים אתם פותחים את הזוגיות על הבמה. מה זה עושה באמת לזוגיות?

"זה כיף! כל אחד עסוק בפרויקטים שלו וזה מאלץ אותנו להיות ביחד, וזה מעולה. בחמש וחצי אחר הצהריים אנחנו נכנסים להסעה לעפולה, או לבאר שבע, ומרוויחים הרבה זמן איכות. זה היה חלום של הרבה שנים שסוף־סוף הצלחנו להגשים, ואנחנו מאוד נהנים".