מקרה "פאודה" ו"נז"א": שתי יצירות "תעמולה במסווה של אמנות"

פאודה בנטפליקס, נז"א בפסטיבל ונציה

אומרים שהמספרים לא משקרים. אם ככה, אז ההצלחה של "פאודה" מדברת בעד עצמה. נכון לאתמול היא כבר כבשה את המקום השישי בטבלת הצפייה העולמית של נטפליקס. היא פופולרית בהודו, חזקה מאוד באירופה ובמדינות ערביות. היא להיט. מקום שני בירדן, בחריין והאמירויות, מקום שלישי בקטאר, כווית, מרוקו ועומאן, רביעי במצרים, שביעי בטורקיה, מקום שמיני בסעודיה ובפקיסטן, ומקום ראשון בלבנון ובישראל.

"פאודה" מפרקת לבבות במדינות אויב. מקום שלישי בקטאר?! קפטן איוב אהוב בטורקיה כמו הכבוד שנותנים פה ל"הכבוד של אשרף". זה מטורף. רק תחשבו מה היה קורה אם במקום להזהיר את נתניהו לפני 7 באוקטובר, יורש העצר הסעודי היה מרים טלפון לליאור רז.

ההצלחה העולמית הכבירה של "פאודה" (טופ 10 ב־43 מדינות) מיוחדת מכיוון שהעונה החמישית, זאת שעלתה לנטפליקס לפני כמה ימים, היא עונת הסברה בכל רמ"ח איבריה. היא מתארת נקמת דם בנוחבות, משחזרת ביגון מתקפות רצחניות של חמאס, מפרטת בפשטות את ההשלכות, ובעצם מאכילה בדרמטיות את הקהל הניטרלי בתחושותיו ובמחשבותיו של הישראלי הממוצע. ההסברה הכי טובה שיש למדינת ישראל להציע כיום.

מתגובות בשפות שונות שנכתבו ברשתות החברתיות, אפשר להבין כי חלקם נחשפו לראשונה דרך "פאודה" לוויזואליה של אירועי השביעי. "מישהו יכול למחוק לי את הזיכרון מהפרק הזה? אני לא מצליחה להפסיק לחשוב ולדאוג", צייצה צופה מהודו בטוויטר. אחרים העידו כי בכו, התפרקו, כעסו, ריחמו ובעיקר - הבינו. לעומתם, היו גם אלה שקבעו כי "הכל שקרים", שזה רק צד אחד בסכסוך, שעזה נמחקה מהעלילה ושזו "סדרת תעמולה במסווה של אמנות". בסוף, אמנות טובה תגרום לצופיה להרגיש רגשות.

גם את הצלחת הסרט הדוקומנטרי "נז"א" אפשר לתחום במספרים. יוצריו הישראלים, יובל אברהם ורחל שור, קיבלו בסוף השבוע פרס מכובד, לצד סשן בן 25 דקות של מחיאות כפיים בפסטיבל ונציה, על דוקו שהציג עדויות שטענו לביצוע פשעי מלחמה של צה"ל בעזה. אם ב"פאודה" הישראלים הם הטובים - הורגים כדי להציל את עמם בעוד הפלסטינים הורגים למען המטרה (פלסטין בחינם) - אז ב"נז"א" ישראלים הורגים למען השגת המטרה (הכרעת חמאס), והקורבן והתליין מתהפכים.

אני לא יכול להתייחס לסרט, כי לא צפיתי בו, אבל התגובות ההיסטריות אליו מדברות בעד עצמן. בעוד ישראלים (וערבים) עפים על "פאודה" - במקרה של "נז"א" האירופאים מתרגשים, ואילו הישראלים איבדו כל רסן. "יודונאצים", "בוגדים", "תומכי טרור", "לשלול מהם את האזרחות", "לגרדום" - אלה היו חלק מהאמירות היותר מתונות שהופנו כלפי צמד יוצריו. אבל מה זה אומר על החברה הישראלית, שמגיבה ככה לסרט שאף אחד לא ראה ושרק בודדים יצפו בו בכלל? עד כמה היא מפחדת מעצמה?

"תעמולה במסווה של אמנות", אמרו בעולם על "פאודה". "תעמולה במסווה של אמנות", אמרו בארצנו על "נז"א". אותו משפט, שתי יצירות מנוגדות. בסוף, תעמולה היא אמנות שמספרת את הסיפור של הצד השני.