סיקור "יום הזעם" החרדי | כל הערוצים
על פי מהדורות החדשות אמש החרדים ניצחו. הם הצליחו לשתק את המדינה ולגרום לנו לא ללכת לעבודה, להישאר בבתים ולהבין שהם עושים מה שהם רוצים במדינה.
הכיסוי התקשורתי כלל כתבים מזיעים בשמש בכבישי ישראל המכוערים ודיוני אולפן בנאליים - כשברור, כמובן, איזו עמדה מייצג כל ערוץ וכל כתב. טיעונים קבועים של "למה לקפלן מותר?" או "איפה המשטרה?" ו"האם בן גביר נכנע לחרדים?" הופיעו בכל מקום. אפס הפתעות.
על המסך של ערוץ 12 הופיעה מפת חסימות הכבישים. האמת, היא הזכירה קצת את מפות הטילים וכניסת כלי טיס עוין, רק שהפעם המקומות נקשרו בחסימות, ולא בהתרעות של כניסה למקלט. והם גם היו על רקע שחור, ולא כתום. אולי כי מדובר בהפגנת חרדים.
כך או כך, מהר מאוד היה ברור שהסיפור הוא לא סיפור, כי האזרחים הקשיבו לתקשורת ונשארו בבית. אפילו הדיווח הלקוני על כך שנדרס מפגין לא הופיע הפעם, ובמהירות כולם חזרו להתעסק בגל החום באירופה.
הנרמול של סגירת כבישים, של טילים על הראש, של מיעוט שנותן למדינה לעומת אוכלוסייה שחלקים רחבים ממנה אינם משתתפים במאמץ המדיני ואינם מרגישים חלק מאיתנו - הפך לנון־אייטם.
בטלגרם סופר סיפור שונה. סרטונים של מכות בין אזרחים הופצו לכל עבר, בשעה שבערוצי הטלוויזיה עדיין דיווחו מצומת שכוח אל. מלחמת האזרחים מעולם לא נראתה קרובה יותר - אבל תהיו בטוחים שקודם תשמעו עליה בטלגרם או בטיקטוק.
שרשרת האירועים האחרונה במדינה מוכת האירועים שלנו הפכה את החדשות בטלוויזיה לכלי ארכאי, אבל גם אחראי.
ייאמר לזכות החרדים שעל אף התזונה הדלה והיעדר חשיפה ל־UFC, הם יודעים לספוג מכות כמו שצריך. כמעט כמו שהחילונים יודעים לספוג את מה שנופל עליהם בשנים האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו