שופט "רוקדים עם כוכבים": "אני נעלב בשביל המתחרים בגלל דוד דביר"

"רוקדים עם כוכבים" שבה במוצ"ש האחרון אל מסך קשת 12 לעונתה החמישית (או אם לדייק - עונתה ה־12, בספירה שכוללת גם את העונות ששודרו בזכיינית רשת), ועימה שינוי משמעותי בולט: אחרי שכיכב בתוכניתה במשך שנים ככוריאוגרף וכרקדן, חיים פרשטיין הפך לראשונה לשופט מן המניין והצטרף אל דוד דביר, אנה ארונוב ואלי מזרחי בשולחן המומחים.

עבור פרשטיין, 43, מדובר בהחלט בקידום. מבחינתו, הוא מודה, הוא רצה בעמדה הזו כבר כשהתחיל לאמן ולפזז על במות "רוקדים" בעונתה השנייה. "האמת היא שאני בהצפה, מאוד מרוגש", הוא אומר ומספר על מבול של טלפונים והודעות שקיבל לאחר שידור טבילת האש הראשונית שלו כחבר בפאנל השיפוט. הגעתי לשידור הראשון בחשש, כי אתה לא רואה את עצמך מהצד.

"אני פרפקציוניסט, וממש כמו שכשאתה עובד על ריקוד אתה לא יודע אם הוא טוב עד שהוא לא יוצא החוצה, כך הרגשתי גם לגביי כשופט. התגובות, גם של אנשים ברשתות החברתיות וגם של קולגות וחברים למקצוע, היו מאוד חיוביות אחרי השידור, אז נרגעתי כי ראיתי שאני בסדר".

הצטרפת לתוכנית לראשונה ב־2006. 20 שנה הן המון זמן להמתין להזמנה לשפוט.

"אני לא יודע אם חיכיתי לזה המון זמן, אבל האמת היא שכשקרינה, המלהקת של טדי הפקות, התקשרה אלי לפני חמש שנים ואמרה לי 'אנחנו מלהקים את 'רוקדים' ומחפשים כוריאוגרף ראשי', המשפט הראשון שיצא לי מהפה היה 'אני מעדיף לשפוט'. אני נמצא בתחום הזה המון שנים, כבר אז עשיתי כוריאוגרפיות בהבימה ולעדן בן זקן, עשיתי מופעי ריקוד ולימדתי לרקוד. כלומר, כבר הייתי בשלב הבא.

"היא גיחכה בטלפון. אז לא הכרנו, כיום אנחנו חברים טובים, אבל בזמנו שמעתי את הגיחוך שלה והבנתי מה זה אומר. זה נורא הוריד לי. הייתי אז כבר בן 35-34, ואמרתי 'מה, אחזור לרקוד עם ילדים תחרותיים בני 20?' אחרי שלב הליהוק עדי אשכנזי התעקשה לרקוד איתי בתוכנית, ובדיעבד היא הצילה אותי מעצמי.

"היא הכניסה אותי חזרה לפריים־טיים וגילתה את הקומדיה שבי. אם הייתי יודע, הייתי אומר תודה ולא מתווכח על זה שחזרתי לתוכנית כרקדן ולא ככוריאוגרף".

"באתי להרים"

את ההצעה להפוך לשופט בעונה החדשה קיבל במהלך אירוע משמח אחר, ביום הבכורה של המופע החדש שלו "VIVO", שעלה לבמות לפני חמישה חודשים. "כשאמרו לי שהרעיון עלה על השולחן, נפלתי על הברכיים על רצפת בית האופרה. זה היה גדול עלי, ביום אחד כל כך הרבה דברים קרו לי. אבל ודאי שקודם כל עניתי 'ברור שכן'".

"כבר בתוכנית הראשונה, בשלב חוות דעת השופטים על הריקוד של הסטנדאפיסט מתן פרץ והרקדנית אלינור גרשפלד, נכנס פרשטיין להתנצחות. זה קרה אחרי שדוד דביר, אייקון ריקוד בעצמו, הגדיר את ההופעה של השניים כ"זוג רוקד בחתונה".

פרשטיין ואנה ארונוב מיהרו לקפוץ להגנת המתמודדים. "אני מגיע כמגן האנושי של המתחרים והרקדנים בתוכנית הזו", הוא מצהיר. "אני בא לכוון ולהרים אותם. ואם הם היו לא טובים - אפשר להגיד שהם לא היו טובים, אבל לתת להם נקודות לשיפור. גדלתי בבית הספר של דוד, התחלתי לרקוד ריקודים סלוניים ברוסיה. אני לא מאמין בכך שאנשים בעמדות מפתח יגידו לך 'אתה חרא, היית גרוע'".

אלה אסכולות שונות. השיטה של דוד היא "אהבה קשוחה" כאמצעי ליצירת רצון להשתפר ולהוכיח משהו.

"אני נותן קצת יותר קרדיט לנו, כמין אנושי, שנדע להגיע מאוד גבוה אם ייתנו לנו פתרונות של איך להשתפר. אני לא מאמין שלתת מחמאות מוריד למטה אנשים בלי מוטיבציה. אם יש לך דרייב להצליח ואתה רוצה משהו - אתה תעשה אותו, גם בלי שיחבטו לך בראש בנבוט". 

יש מי שיגיד לך - הנה, אתה אומנת בשיטה הישנה והקשוחה, ותראה לאן הגעת.

"אני הייתי גדל ככה גם אם היו מלמדים אותי בשיטה של אהבה קצת יותר תומכת, מגדלת ומפתחת. אני נעלב בשביל המתחרים כשאני רואה את דוד עם אצבע קלה על ההדק, זורק משפטים שאין מה לעשות איתם חוץ מללכת הביתה ולקבור את עצמך מתחת לפוך.

"אני גם יודע מה קורה לרקדן המנטור שמצוות למתמודד אחרי דבר כזה, וצריך במקום לעבוד על ריקוד חדש - להשקיע שעות בלשפר ולחבק. להשפיל ככה בן אדם בשידור זה לא בונה. הכבוד שלי לדוד הוא עצום, אבל קשה לי כשמעליבים לידי ככה אנשים".