בערוץ הספורט שולחים אותו לריינה, ב"כאן" לגמר המונדיאל - ובצדק

גמר גביע המדינה בכדורגל | ספורט 5, 20:00

כדורגל, וספורט בכלל, הוא מקום כזה שבו אוהדים ניטרליים תמיד יעדיפו את האנדרדוג. למשל, שחקנים שצמחו על בלטות שבורות בשכונה וטיפסו עד לגמר הגביע הם המודל הרשמי להצלחה. יש אינספור סיפורים היסטוריים ומרגשים על מועדונים קטנים ועניים שניצחו אימפריות בניגוד לכל הסיכויים. וזה גם הסיפור של יהונתן כהן - שדר המזוהה עם הליגה הלאומית ועם המשחקים הבינוניים, שקיבל פתאום את השדרוג של חייו.

אמש (שלישי) ישב כהן בעמדת השידור באצטדיון טדי ושידר לצופי ספורט 5 אתגמר הגביע בין הפועל ב"ש למכבי ת"א. למעט משחקי הגביע, ביום־יום כהן נמצא נמוך מאוד בסולם המעמדות של שדרני ערוץ הספורט. עמיחי שפיגלר הוכתר כשדר הראשי של המשחק המרכזי, נדב יעקבי נותן עבודה במעמדים אירופיים חשובים, ויהונתן כהן תקוע בריינה.

בתאגיד השידור הציבורי "כאן" דווקא העריכו אותו אחרת. כהן שידר את המונדיאליטו ובלט בשידורי המונדיאל הקודם; אז אחרי התלבטות בינו לבין לירן שכנר (השדר המוביל והמצוין של ספורט1), הוחלט לבסוףלהעניק את המיקרופון של גמר המונדיאל בקיץ הקרוב ליהונתן כהן. ממגרשי הלאומית ועד גמר גביע העולם - סיפור סינדרלה נהדר.

תשאלו, איך זה הגיוני שאדם שלא מתאים להוביל משחק צמרת בליגת העל בעיניי מנהליו נבחר לשדר גמר מונדיאל? כי ככה זה בחיים. הכל פוליטיקה. אין קשר לרמה או לאיכות, כשההחלטות מתקבלות רק על סמך קשרים אישיים, אינטרסים וחשבונות פנימיים בתוך הגוף המשדר.

שגיא כהן, לדוגמה, כל כך שנוא בקרב צופי כדורגל ועדיין משובץ לפרשן משחקים מאוד חשובים ונצפים. אותו דבר קורה עם עמיחי שפיגלר ונדב יעקבי. שני השדרנים הבכירים של ספורט 5 מאוד לא אהובים בקרב צופים.

ברשתות מלכלכים עליהם בהתמדה, ודי בצדק. שפיגלר מתויג בתור אדם צווחן ודעתן, שכל הגולים שהוא משדר נשמעים דומה; יעקבי הוא קלישאה של שדרנים אמוציונליים. פעם יצאתי מהשירותים בבהלה עם נייר טואלט ביד כי הוא צרח בהגזמה וחשבתי שפספסתי גול. בדיעבד, הכדור בסך הכל יצא לקרן.

יהונתן כהן אפור בדיוק במידה הנכונה. קצת משעמם, קצת ממלכתי מדי, קצת ארכאי - אבל דווקא האלמנטים האלה מקבעים אותו כמי שהכי מתאים לשדר משחקים חשובים. אתמול הוא צעק בדיוק בדציבלים הנכונים, גם כשבאר שבע הובילה וגם כשהצהובים עשו עליהם מהפך וניצחו.

שדרן ספורט לא אמור לגנוב את ההצגה. הוא אמור ללוות את האירוע, לתבל בפרטי מידע רלוונטיים, להיות רגשן כשצריך, לכבד את הקבוצות והשחקנים, ובעיקר לדעת לשתוק.

לפני שלושה עשורים היו בארץ שלושה שדרני כדורגל בסך הכל: יורם ארבל, רמי וייץ ומאיר איינשטיין ז"ל. היום מסתובבים בערוצים עשרות שדרנים, לכל אחד סגנון שונה ויכולות אחרות. בודדים מהם באמת טובים - ולכן מוכרחים לתגמל אותם. הרי אם שדרנים טובים, כמו יהונתן כהן, יקבלו לשדר יותר משחקים חשובים - המורווחים האמיתיים יהיו הצופים.