בשנים האחרונות מרגיש שאנחנו תמיד סביב סערה ואכן זה המצב. אם זה טבח שבעה באוקטובר, מגפת הקורונה או מלחמה עם איראן, מדינת ישראל לא נחה לרגע. הדבר הזה משתקף גם בכמות החדשות שאנחנו צופים בארצנו הקטנטונת.
מהדורות החדשות מתארכות מאוד, ובנוסף כל מה שמשודר לפניהן הוא גם סוג של חדשות. אם זו התוכנית של רביב דרוקר ב-19:00, 18:00 עם עודד בן עמי או התוכנית של שמעון ריקלין בערוץ 14 - כולן פשוט גרסה אחרת של חדשות. אבל האם ככה חייבת להיראות הטלוויזיה שלנו?
החדשות הופכות להיות מוצר זול יותר להפקה, בוודאי זול יותר מלהפיק תוכניות ריאליטי מושקעות, שמהוות בשנים האחרונות את לב הפריים־טיים. וזה עוד בלי לדמיין עולם שבו ערוצים כמו קשת 12 ו-רשת 13 יוצרות דרמות איכותיות כמו ב-תאגיד השידור הישראלי.
מבחינה רגולטורית, הסמכות לקבוע את אורך המהדורה נמצאת בידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בעבר נקבע כי אורך המהדורה אמור להיות שעה - בין השעות 20:00 ל-21:00.
ב-2016 קבעה הרשות השנייה כי תאפשר הארכה של מהדורות חדשות רק במקרי חירום שמצדיקים זאת. האישור להארכת המהדורות ניתן לערוצים בתחילת 2019, בבחירות הראשונות באותה שנה, ונשאר בתוקף לאור סבבי הבחירות הנוספים ומגפת הקורונה.
בדצמבר 2021 התקבלה החלטה לקצר את המהדורות של חדשות 12 וחדשות 13 בחצי שעה. יוליה שמאלוב־ברקוביץ', שכיהנה כיו"ר הרשות השנייה, אמרה לאחר קבלת ההחלטה: "הציבור אמר את דברו ובהחלט הגיע הזמן להשיב את זמן החדשות לקדמותו, לפנות מקום לתוכן נוסף ולחזק את היצירה הישראלית. טובת הציבור היא העומדת לנגד עינינו וקיבלנו החלטה להחזיר עטרה ליושנה".
וכעת אנחנו במצב מוזר, שבו עדיין אנחנו נמצאות בשידורים תחת מתכונת מיוחדת, והטלוויזיה שלנו נראית כמו מהדורת חדשות אחת ארוכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו