אין מה לראות: איך הטלוויזיה הישראלית הפכה למהדורת חדשות אחת ארוכה

בשנים האחרונות מרגיש שאנחנו תמיד סביב סערה - ואכן, זה המצב. אם זה טבח שבעה באוקטובר, מגפת הקורונה או מלחמה עם איראן, מדינת ישראל לא נחה לרגע. הדבר הזה משתקף גם בכמות החדשות שאנחנו צופים בהן בארצנו הקטנטונת.

מהדורות החדשות מתארכות מאוד, ובנוסף, כל מה שמשודר לפניהן הוא גם סוג של חדשות. אם זו התוכנית שלרביב דרוקרב-19:00, שש עםעודד בן עמיאו התוכנית שלשמעון ריקליןבערוץ 14 - כולן פשוט גרסה אחרת של חדשות. אבל האם ככה חייבת להיראות הטלוויזיה שלנו?

החדשות הן מוצר זול יותר להפקה - בוודאי זול יותר מלהפיק תוכניות ריאליטי מושקעות, שמהוות בשנים האחרונות את לב הפריים־טיים. וזה עוד בלי לדמיין עולם שבו ערוצים כמוקשת 12ורשת 13יוצרים דרמות איכותיות כמו בתאגיד השידור הישראלי.

מבחינה רגולטורית, הסמכות לקבוע את אורך המהדורה נמצאת בידיהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בעבר נקבע כי אורך המהדורה אמור להיות שעה - בין השעות 20:00 ל-21:00.

ב-2016 קבעה הרשות השנייה כי תאפשר הארכה של מהדורות חדשות רק במקרי חירום שמצדיקים זאת. האישור להארכת המהדורות ניתן לערוצים בתחילת 2019, בבחירות הראשונות באותה שנה, ונשאר בתוקף לאור סבבי הבחירות הנוספים ומגפת הקורונה.

בדצמבר 2021 התקבלה החלטה לקצר את המהדורות של חדשות 12 וחדשות 13 בחצי שעה.יוליה שמאלוב־ברקוביץ', שכיהנה כיו"ר הרשות השנייה, אמרה לאחר קבלת ההחלטה: "הציבור אמר את דברו ובהחלט הגיע הזמן להשיב את זמן החדשות לקדמותו, לפנות מקום לתוכן נוסף ולחזק את היצירה הישראלית. טובת הציבור היא העומדת לנגד עינינו וקיבלנו החלטה להחזיר עטרה ליושנה".

כעת אנחנו במצב מוזר, שבו עדיין אנחנו נמצאות בשידורים תחת מתכונת מיוחדת, והטלוויזיה שלנו נראית כמו מהדורת חדשות אחת ארוכה.