הסוד הרוחני של כשף האוויר האחרון: האם "אווטאר" הוא בכלל שיעור בבודהיזם?

עבור מיליוני מעריצים ברחבי העולם, "אווטאר: כשף האוויר האחרון" היא יצירת מופת של עלילה, אקשן ודמויות בלתי נשכחות. אנחנו רגילים לחשוב עליה כעל סיפור אפי על ארבע אומות שהסתכסכו ביניהן ומלחמה ששינתה את פני העולם. אך מתחת לאפקטים המרהיבים של האש, המים, האדמה והאוויר, מסתתר רובד עמוק, רוחני וכמעט היסטורי, ששואב השראה ישירה ויסודית מעולמו של הבודהיזם הטיבטי.

הקשר המובהק ביותר בין עולמו של אנג למציאות שלנו נמצא בשמות הדמויות: המנטור הרוחני והדמות האבהית של אנג נקרא נזיר גיאטסו. חובבי ההיסטוריה והדת יזהו מיד כי זהו שמו הרשמי של הדלאי לאמה הנוכחי – טנזין גיאטסו.

יוצרי הסדרה לא עצרו שם: בסדרת ההמשך, "האגדה של קורה", זכינו להכיר את בנו של אנג, כשף האוויר הקפדן שקיבל את השם טנזין. זוהי לא סתם קריצה מקרית, אלא מחווה ישירה למנהיג הרוחני הגדול של טיבט, המקשרת את השושלת המצוירת אל המציאות.

גם הדרך שבה מזהים אווטאר חדש לקוחה ישירות מהמציאות. בסדרה, האווטאר החדש נדרש כילד לבחור מספר חפצים מתוך אלפים; הבחירה המדויקת בצעצועים שהיו שייכים לגלגולו הקודם (אווטאר רוקו) הוכיחה שהוא המנהיג המיועד.

זהו בדיוק הפרוטוקול שבו משתמשים נזירים בטיבט כבר מאות שנים: פעוטות בני שנתיים או שלוש נדרשים לבחור חפצים אישיים של הדלאי לאמה שנפטר, כדי להוכיח שנשמתו חזרה לעולם בגוף חדש.

תרבותם של נוודי האוויר כולה היא העתק מרהיב של חיי הנזירים: מגורים במקדשים מבודדים על פסגות הרים, הרחק מהעולם, דגש מוחלט על אי-אלימות ואיזון רוחני וצמחונות אדוקה הנובעת מהעיקרון הבודהיסטי של אי-פגיעה ביצורים חיים.

בפעם הבאה שאתם צופים באנג רוכב על אפה בשמיים, תזכרו שיש כאן הרבה יותר מסתם אנימציה – מדובר בשיעור מרתק על פילוסופיה בודהיסטית.