הפרק הזה היה כולו בסימן אחד: שתי החבורות של הבית.
הפיצול בבית כבר לא נמצא ברקע - אלא ממש הפך להיות מרכז העלילה.
שני הצדדים ברורים, האווירה טעונה, והאח הגדול? נהנה מכל רגע. ולא רק נהנה - גם משחק על זה.
האח מנצל את המשימה כדי להשמיע ריכולים האחד על השני, גורם להם לבחור מי תקבל תמונה מהבית, דוחף, מסכסך, מעמיק את הקרע ובונה עוד ועוד סיטואציות בבית שמחדדות את החלוקה. וזה עובד לו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל בואו נודה באמת: זה קשה ולא כיף לצפייה.
כי כשכולם עסוקים ב"מי עם מי" ו"מי נגד מי", הבית מקבל אווירה כבדה.
הרגע "המרגש" של הפרק - שסבב סביב התמונת חישגד, לא יודעת - לא נגע בי. אולי זה בגלל התחרות סביב זה, אולי כי הפכו את זה קצת לבדיחה עם האלבום תמונות המשותף והמטבע חישגד, ואולי כי התמונה המגורדת פשוט מגחיכה את כל העניין המרגש שאמור להגיע בעקבותיו.
גם כל ההסברים סביב מי אמור לקבל את התמונה נשמע מגוכח - טל כי "תמיר הלך", כי היא מחוברת מאוד למשפחה, ואור כי היא מתגעגעת לאלירן - שנשמע שהוא כל מה שהיא מייצגת - כמו שראינו במשימה עם יוחאי העכביש ששאלו אותה מי היא והיא ענתה "יש לי בן זוג - אלירן". בטוחה שבשני המקרים הריגוש סביב התמונה לא היה נותן את האפקט אליו קיוו.
המרוויח - אלירן
ובתוך כל זה, דווקא מי שהרוויח מהפרק הוא אלירן.
היציאה של זוהר עושה לו טוב. מאז שזוהר יצא, אלירן נשמע יותר, מדבר יותר, נוכח יותר.
כאילו מישהו פינה לו מקום - והוא סוף סוף נכנס אליו.
המשימה שקיבל של יוחאי העכביש נתנה לו בדיוק את מה שהיה צריך: פלטפורמה.
דרך העכביש הוא תפס דמות, ואולי שאל את מה שלא היה מעז לשאול בלי האפשרות הזו. הוא הצליח להיפתח, לדבר עם דיירים אחרים ולשאול שאלות קצת יותר רציניות ומעמיקות, שלא הרגיש בנוח לשאול אם לא המשימה.לפעמים כל מה שדייר צריך כדי לזרוח - זה שמישהו אחר יפסיק להאפיל עליו.
מי שעוד קיבל רגע בפרק, אולי לראשונה באמת, הוא קורן.
וצריך להגיד תודה לאח הגדול - כי בלעדיו כנראה היינו שוכחים שיש בכלל דייר כזה בבית.
זה כנראה הכי הרבה זמן מסך שהוא קיבל מתחילת העונה. ועדיין, זמן מסך ריק - מי אתה קורן?
ההפוגה הקומית
ומה הרים לפרק הזה?
סליייייייי.
סוף סוף הפוגה קומית אמיתית בתוך כל הכובד הזה. ההתחלפות ביניהם הייתה מעולה. הם התמסרו לזה לחלוטין, זרמו עם הדמויות, שיחקו עד הסוף - ואולי זה מה שהיה כל כך כיף לצפייה: לרגע אחד הבית הפסיק להיות מחנות, ריבים ומתחים - וחזר להראות צדדים כיפיים של הדיירים, מה שכל כך חסר בעונה הזו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל אז חזרנו לקרקע.
ההעמדה הפומבית הראשונה הייתה אמורה להיות רגע טעון, חד, כזה שמטלטל את הבית. בפועל? גם כאן מוטיב שתי הקבוצות פשוט הרס את הרגע.
במקום לתת למועמדים להרגיש את העוצמה של הבחירה נגדם, רגע מכונן והרבה פעמים מכריע על המשך הדינימקיה בבית, כולם עסוקים בלנחש מה הצד השני אמר. מי העמיד את מי, מי צדק, מי קלע.
מחיאות הכפיים כשהם מנחשים נכון רק חיסלו עוד יותר את הקונספט.
וגם התוצאה עצמה הייתה צפויה מדי:
הקבוצה הזו מעמידה אותם, והם מחזירים להם.
משעמם, צפוי וידוע מראש.
כשכולם כבר נעולים במחנות שלהם, שום מהלך לא באמת מרגש.
הכול מרגיש כתוב מראש - וזה מבאס, ומוריד.
