הבינוניות של "האח הגדול" היא בדיוק מה שהמדינה צריכה עכשיו

"האח הגדול" חוזר למסך

בימים כתיקונם העובדה ש"האח הגדול" חוזרת למסך מעלה כמובן תחושה של עצב ודכדוך קל באנשים שבוחרים ללכת להשתתף בפורמט הזה, וגם קצת במי שצופים כבר כל כך הרבה שנים בתוכנית הזאת מבלי להתעייף. הניסיון מראה שחלק מהדמויות שייכנסו - יישכחו כלא היו, משתתפים אחרים יתבעו את המפיקים על כך שהסבו להם נזקים נפשיים, ומעטים יצליחו אולי לעשות משהו בחשיפה הענקית שנפלה עליהם וימנפו את העניין לקריירה או לפחות למשהו שנראה כמו קריירה.

אבל דווקא בעיתות מלחמה, העיוות הזה נראה ומרגיש כמו בשורה של נורמליות. כי במלחמה שום דבר לא נורמלי הרי, וכל מה שלא נורמלי בימים רגילים, מתהפך. ההחלטה להעלות את התוכנית בשבת הקרובה מעידה שלמדנו לחיות לצד הטירוף ולצד חוסר היציבות, וכמובן גם הזכייניות הבינו את זה והחזירו את לוח השידורים הרגיל שלהן מוקדם מהצפוי, והאמת - בצדק.

"האח הגדול" אולי נחשבה פעם לטלוויזיה פורצת דרך והיום כבר לא, אבל דווקא מופע הבינוניות הזה הוא מה שמדינת ישראל צריכה כדי להזכיר לעצמה שהיינו פעם מדינה כמו כל המדינות, וחצי מהעם רוצה את הטראש שלו כאן ועכשיו, גם כשהוא רץ לממ"ד שש פעמים ביום. האם אנחנו בדרך לנרמול של מלחמה ותוכניות ריאליטי? השאלות הפילוסופיות יידחו לזמן אחר ובצדק, מה יש לבלבל במוח?

ערוץ 13 לא מצליח למשוך הרבה קהל למשהו שהוא לא ריאליטי. מדי פעם קופצת לה כאילו פרובוקציה של לוסי אהריש שמעוררת שיח (איפה הימים השקטים האלה, שהתעסקנו במלחמות בין אהריש למרדכי דוד?), ברקוביץ' ואסרף מצליחים לתת קונטרה לערוצים המתחרים, אבל חוץ מהם, שידור חוזר של מהדורת חדשות בערוץ 14 מביא יותר רייטינג ממהדורת החדשות של 13.

"האח הגדול", צריך להודות, הוא גם מה שמשאיר את הערוץ הזה בחיים, ואין ספק בכלל שהרייטינג בשבת הקרובה ירקיע שחקים במושגים של הערוץ וישלוט בצמרת טבלת השידורים. אם כמובן "משמרות המהפכה" יאפשרו זאת. לא של מתן חודורוב, של איראן.