אנחנו בעיצומה של מלחמת דת - ואי אפשר להתעלם

סיקור היום השני במלחמת איראן השנייה | כל הערוצים

1.מלחמה היא כמו רכבת הרים של רגשות - רגע אחד אופוריה, רגע אחר דיסטופיה. אברי גלעד תיאר זאת כ"שמחות קצרות מאוד". שלשום בלילה הוא תכנן להרים כוסית ערק בשידור כדי לחגוג את חיסול האייתוללה הראשי, אך החדשות על הרוגה מפגיעת טיל במרכז תל אביב שינו לחלוטין את האווירה באולפן.

"בתקופת התנ"ך, על מותו של חמינאי היו דופקים לך שלושה ימי משתה. שלא להגיד שלושה חודשים של משתה. אבל פה היתה לנו שעה ורבע עד לנפילה בתל אביב", אמר באכזבה, ושותפו לתוכנית, יאיר שרקי, ניחם אותו: "לא נורא, נשתה ערק ביום אחר".

אסון כבד שלט אתמול בצהריים בשידורים החיים. תשעה הרוגים, טרגדיה קורעת לב על פגיעה ישירה ומוות לא מחויב המציאות. בטח תהיתם לעצמכם כמה זמן מסך גזל הסיפור מהתודעה המשודרת. אז התשובה היא שלוש-ארבע שעות.

כי אחרי הזעזוע הראשוני, עדויות הראייה, הביקור של המפכ"ל והתגודדות הסקרנים, כבר עברו באולפנים הפתוחים להתעסק בזוטות אחרות. למשל, דיווח ממסיבת פורים במקלט ציבורי, סרטוני איראנים חוגגים את מות הרודן, או דיון חסר משמעות על המועמדים לרשת את חמינאי.

"עם ישראל חי", צעקה גולה איראנית, עטופה בדגלי ישראל־איראן, לשליחחדשות 12בלונדון ורקדה איתו עד אור הבוקר. רגע אחד אופוריה, רגע אחר טרגדיה. אלה חוקי המלחמה.

2.בצל הטרגדיה הבלתי נתפסת בבית שמש היו מי שמצאו שם ניסים. תקופה של ניסים, אומרים לכם. "בין הגופות והפצועים, בכניסה למקלט, ראיתי טלית שלמה שלא נשרפה", סיפר אחד התושבים והציג למצלמות את שרידי הקודש שנותרו בשטח אחרי שמשפחה שלמה נמחקה. "הכל כאן נשרף, ורק הטלית והספר 'ילקוט יוסף' לא נשרפו. זה נס, אז בואו נתפלל יחד".

אנחנו בעיצומה של מלחמת דת, ואי אפשר להתעלם מכך. החיבורים בין המן לחמינאי, בין מגילת פורים ל"שאגת הארי", נידונים ברצינות גמורה במשדרי החדשות. זו הדת שלנו מול הדת שלהם, אותה הרוח ריחפה גם מעל המלחמה בעזה והיא חלק מהותי ממדיניות הממשלה ומתהליך קבלת ההחלטות שלה.

מכיוון שעכשיו פורים, ב־i24NEWSראיין ניב גלבוע את יובל המבולבל וביקש ממנו לשעשע ילדים שצופים. "ילדים יקרים, בלילה היינו בממ"ד ועכשיו יש פה קרנבל. מה שקורה היום בעולם זה מה שקרה פעם - ניצחנו את המן הרשע ויש לנו את אחשוורוש המודרני", הסביר המבולבל, "אז לא לשכוח לשמוח, עם ישראל חי וכפרה עלי. שתדעו כי בפעם שעברה שביטלו את פורים - זה היה בימי שושן הבירה. והנה, ההיסטוריה חוזרת".

אנחנו לא באמת חיים בתקופה תנ"כית, כי אחרת היה פה שלושה ימים משתה על מות חמינאי. אנחנו חיים בהווה, בתוך קונפליקט מטורף ואלים. כידוע, ברגע שנשאבים למלחמות דת - אין נקודת יציאה מהן. כשהדחף הוא אלוהי, כל פשרה נתפסת ככפירה. זה רק אנחנו ואלוהים, עד לסוף המר.

יתרה מזו, ההיסטוריה מוכיחה שגורלם של עמים אשר נשאבו למלחמות דת היה הכחדה, התרוקנות דמוגרפית, כניעה שנגזרה עליהם מבחוץ או פשרה חילונית. חורבן בית.

חג הפורים מציין את ניצחון היהודים על המן הרשע, מתישהו לפני כמעט 2,500 שנה. אבל אם ניצחנו, למה אנחנו עדיין נלחמים באותה המלחמה?